יותר מ- 400 איש ואישה התקבצו מ- 21 מדינות בעולם כדי למצוא את השינוי שצריך להתרחש בעולם ובעצמנו. בתמרה היו כאלה שהאמינו שהמידע שיצטבר באירוע יכול להביא לסוף המיידי והמוחלט של המלחמות בעולם. עבור חלק מבני הנוער שלקחו את האחריות להפקת האירוע – היתה זו משימה קשה מידי. חלקם פשוט קרסו בדרך ליולי. אני רושם בשולי המחברת: לפעמים חזון יכול להיות גדול מידי, תובעני מידי, בשמיים מידי. ובכל זאת, בערב שבת בפרדייז פלייס, כששירים מבילעין התערבבו עם "שלום עליכם מלאכי השלום", עם שירים שמחים ממקסיקו וקורעי לב מיוון – משהו בי מצא מרגוע. וכשארננד האינדיאני (אינדיאני זה פוליטיקלי קורקט?) סיפר על מסורת עתיקה של להימנע מתגובתיות, להתכנס מידי יום לסוג של פורום, ועל ה"וינטגטה" בשבט הלקוטה שהם גם זכר וגם נקבה ולכן נחשבים לקדושים – משהו בי התערבב.
לודוויג, שהוא הבחור היפה ביותר שאני מכיר, עולה לבמה, ומול כ- 400 לבבות, אומר בשילוב של דמגוגיה פומפוזית וצניעות רועדת: "אנחנו רוצים להתרגש מהכמיהות שלנו ולהאמין בהתגשמותן. מה שאנחנו רוצים זה לא להיות נורמאליים אלא אמיתיים. מה שאנחנו רוצים זה לא להילחם נגד המערכת הישנה, אלא ליצור מערכת חדשה… אנחנו רוצים שחרור מוחלט של אהבה ומיניות מפחד. אנחנו רוצים לחוות את צורתה המקורית של האנושות – קהילה… ואנחנו רוצים שהמילים הללו לא יישארו בגדר סלוגן, אלא לצקת לתוכן מודלים קונקרטיים של חיים משותפים".
מוניקה הותיקה מודיעה לי שהיא הקו-לידר שלי ולא אני שלה, ואני מקבל לידיי 30 סטודנטים סקרנים. אני מגלה כמה זה כיף להוביל קבוצה, ללמד, להוליד, לתמוך. במרכז המעגל מתרחשים נסים: אולריקה מספרת שהיא מאוהבת כרגע בארבעה גברים, והדמעות עולות כשהיא מברכת על היכולת להכיל את כל האהבות ולחגוג אותן ביחד, בניגוד לאז – כשנאלצה לעזוב את אב בנה (שיושב כעת במעגל) לטובת אהבה אחרת. א' מבטאת את הפחד שלה מגברים, רוברט נכנס למעגל ומתוך ריקוד של פחד צץ לו שביב של אמון. אנה שרק סיימה לתרגם את העדות מהכלא הקולומביאני בוכה מתוך ההבנה החדשה של גודל (או אפשר לומר קוטן?) צרות האהבה שלה אל מול המציאות המסוייטת שממנה באים החברים מכפר השלום שבקולומביה.
בלילה הראשון אני חולם שאני מראה לעידית את העמוד הראשון של ידיעות אחרונות: 4 מיליון – פרס ראשון בלוטו. שעות אחרונות להרשמה להגרלה. המספר המומלץ: 4. בכוכב נולד – ילד זכה במקום הראשון, אבל משהו בו לא היה אמיתי (זייף בכי ואז צחק). כותרת נוספת על משה קצב (אני מסביר לעידית אבל שוכח שהיא קוראת עברית). וגם – להקת רביעיית הבנים המצליחה שבאה לארץ (בתמונה הצבעונית רוברט מופיע כשני תאומים עם תספורות שונות).
אני מצטרף לשלושת ימי ההתנזרות ממין שנתבקשו מ- 40 המשתתפים בקורס הבסיסי של אחרי הסאמר יוניברסיטי (אותו אני מנחה יחד עם עאידה ובורי). כמו תמיד התנזרות מגלה לי דברים חדשים – כמה טוב להתבונן בהרגלים: כמה מרעיד לתת מקום לזיכרון שנותר מיולה. כמה מעיר לגלות את הנוחיות המרדימה שברשת האהבים שבניתי מסביבי. כמה מעניין לראות איך כמעט כל הישראלים ביקשו להיות יוצאי דופן בימי ההתנזרות – לראות שוב כמה מיוחדת, אירוטית ופתוחה התרבות ממנה אני בא, אבל גם כמה דורשת היא להיות יוצאת דופן.
בלילה האחרון, במסיבת הסיום שאותה הנחיתי יחד עם ורה, אני מגלה את יולה. אבל זה כבר סיפור אחר. סיפור אהבה.
שלום אח אהוב.
אתמול פגשתי את גיל. סיפרתי לו בגאווה על המנהיג שנולד מתוכך.
גיל אמר שתמיד היית מנהיג. ושזה רק מתחדד ומתעצם.
קבענו לעשות מחנה אומנות של כמה ימים ביחד בקיץ הבא. (אתה גם מוזמן)
כל מה שאתה כותב זה סיפור אהבה.
תענוג לאהוב איתך.
מחכה לשמוע עוד על יולה.
תודה על ההצצה לסאמר יוניברסיטי.
דברים שריגשו אותי במיוחד:
השיתוף הפתוח הפשוט והחשוף של יום ההולדת שלך…
הכתיבה על הרנן… (שאהבה נפשי) האם תוכל לספר עוד מה מאפיין את הוינטגטה… וגם עוד התרשמויות בכלל מהביקור של הרנן…
בדיוק השבוע היתה לי שיחה על נזירות
כחלק ממחקר של מיניות חופשייה מפחד.
האם היו תקופות כאלו של נזירות קבוצתית מבחירה לפני כן בשהות שלך בתמרה?
היתה לנו שיחה מעניינת במפגש הקהילתי על הבחירה של דרטה בעבר (אני יודעת שהבחירה הזאת השתנתה אבל יש לה משמעות אפילו בהיותה זמנית) להיות מונוגמית עם בן זוג שבוחר להיות עם כמה נשים. זאת בחירה אמיצה ומעניינת בתוך קהילה כמו תמרה.
בחירה שלפיה נטיית הלב שלי לא נובעת מהתחשבנות או תגובתיות לבחירה של בן הזוג שלי.
אני עומדת מול בקשה של זוג מקסים שרוצה שאחתן אותם.
מה דעתך? דעתכם? האם אתה היית נענה לבקשה לחתן זוג אשר חלק מההתחייבויות שהם רוצים לבצע בינהם זה להמנע בקשר מכל סוג של בעלות.
וגם מרגשת אותי הבחירה שלך בכותרות הבלוג שחלק מהם היו ציטוטים מהתנ"ך בזמן האחרון.
הפסוק הנוכחי מאיוב
היה חדש לי. ומחדש לי.
שמת לב שמדובר בו על המחלמה בליויתנים? (מלחמה בעולם החי)
כתבת:
"לפעמים חזון יכול להיות גדול מידי, תובעני מידי, בשמיים מידי"
אני לא מסכים !!!
בגלל זה קוראים לו חזון – כי הוא גדול, כי הוא תובעני, כי הוא בשמיים.
אם חזון היה קטן, פשוט וישים לכל אחד, הוא לא היה חזון.
אתה אמרת לי פעם לא להוריד את הסטנדרטים של מה שאני מאמין בו, למה שאני עושה בפועל, למה שאני מצליח בפועל.
אני מבקש ממך את אותו הדבר.
תודה.
להתחתן או לא להתחתן – שאלה מאוד אקטואלית עבורי, סביב חתונתם המרגשת של אהוביי טלי ואיתמר. הזוג הכי רדיקלי, סקרן, אלטרנטיבי ואמיץ שאני מכיר. השבוע קיבלתי הזמנה לחתונה. כרגע אני חושב שכן, כן לבוא ולרקוד ולשתות ולשמוח, כן ללוות תהליך של התקדשות הזוגיות, כן לחתן. החיים בניכר, מחוץ לקהילה, מזמנים אינסוף סיטואציות "בלתי אפשריות" שמזמנות "פשרות". זו אחת מהן והיא יכולה להיות חגיגית ומשמחת במיוחד בקריאה הנכונה (למשל, התחייבות לשחרור הבעלות, או לקידוש האהבה לכשעצמה – ללא תנאים/התחשבנויות/פחדים…).
נזירות קבוצתית – בתחילת כמעט כל קורס אינטנסיבי יש שלושה ימי התנזרות שמיועדים לריכוז המחשבות בתכנים אחרים (כמה מרגיע להגביל את העיסוק בכך לזמן מה!) וגם לשם בניית אנרגייה לקראת ביטול ההתנזרות (יש שלושה ימים לחשוב מה בדיוק רוצים).
הרנן – סיפור אהבה נוסף. בבט וכל הקהילה התאהבו בו באמת ונראה שהקשר יישמר ויעמיק, אולי גם בויז'ן קווסט שהוא יעביר כאן. היו לו פגישות אישיות, טקסים וראיונות פומביים – שהרשימו מאוד וריגשו. כמו שכתבתי, יש דמיון מסעיר בין מה שהוא מביא איתו למחשבות תמריאנות ואני סקרן לראות לאן זה יוביל. על הווינקטה (טעות כתיב נוספת שלי) מצאתי כתבה:
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/525/701.html
חזון – אני מסכים עם אחי, ובכל זאת- כשהחזון שלי הוא גם הדלק עבור הקהילה בה אני חי או עבור הקבוצה אותה אני מוביל, כדאי להקפיד שתהיה התאמה בין הדברים למה שיכול להתקבל על-ידי היחידים הרלוונטים. ואולי בעצם אתה צודק לגמרי, גם במחיר של עזיבת חלקים רופפים. אני לא בטוח.
כאן עכשיו שבת שלום היום (סאנדיי) שתנוצל אי"ה לפורום מיוחד בבודגה ואח"כ הכנת פלאפל לכל הקהילה. כשאני מתגעגע הביתה אני מכין פלאפל, או קונה טופו או קורנפלקס שמזכיר לי את AM:PM
אחרי שהבטן מלאה אני מתפנה להקשיב לפסקול של וונדרלנד או לאהוד בנאי או לחווה שמזכירים לי את המערכת השחורה הנאמנה המלווה אותי מאז כיתה י"א (דיוטי פרי בדרך לפולין)
אחר כך אני אוהב לשחק בין זכרונות לחזיונות. לשים אנשים וסיטואציות מהעבר אי שם בעתיד: הריב ההוא בפרספקטיבה של בני 40, הפגישה ההיא בכפר חקר לשלום במקום בחצר של התיכון, האמונה הזאת – על סף מותי… [בהקשר הזה מחשבות עתידיות על גיל האקס המיתולוגי שלי - עדיין מרעידות לי את הלב]
מנין באים הגעגועים? אולי מהחודש הזה אוגוסט – ששוב ושוב צרב את תל-אביב מתחת לעור שלי. אולי מפספוס כל ימי ההולדת הקייציים. אולי מהמרחק מאמא.
פוסט מיוחד על יולה – בקרוב.
אורילה
ראשית מזל טוב ליום ההולדת
כמו תמיד אתה מרגש אותי כל כך בכתיבה שלך
איזה כיף שאתה מתרגש איתנו לקראת החתונה
אני מקווה שנצליח לממש את המילים הטובות שכתבת עלינו
שאני רואה בהן חזון וברכה יותר מאשר מציאות יומיומית
במציאות היומיומית של עכשיו, של אחרי מחנה השלום המדהים בשווייץ ולפני החתונה-
יש כל כך הרבה התמודדויות קטנות ומקטינות
איך גדלים מהמציאות הכי יומיומית? איך מוצאים את הדרך בנפתולי השוק?
מבחינתי החתונה היא אחת מהדרכים
טקס
האפשרות לקדש את היומיום
האפשרות להתבונן על היומיום
האפשרות לבחור
לאהוב
לייחד
לברך
להיות נדיבים פנימה והחוצה
אני מברכת אותך ליום הולדתך הקייצי הנפלא הזה-
שתמשיך לצמוח ולפרוח ולהיות נדיב ואמיץ בהווייתך ובאהבתך
אוהבת אותך ולומדת ממך ואיתך גם מרחוק
טלי
אתה באמת חושב לבוא???
זו תהיה הברכה הכי יפה שתוכל לברך אותנו.
אמה-
אני שמחה בשביל הזוג שאת עומדת לחתן.
ואני שמחה בשבילך.
אני מבינה את המורכבות של הבחירה הזו, אבל אני באמת מאמינה שהעולם הוא כל כך מורכב, ושאין משמעות אחת לטקס הנישואין או לכל טקס אחר. עבורי מה שחשוב זה אנשים והלב שלהם בעיקר. ואם את מרגישה קרובה לזוג הזה וקרובה לאהבה שלהם, אם את מאמינה בהם ולהם, אני בטוחה שאת יכולה לתת ולקבל המון מההתנסות הזו.
המון אהבה,
טלי
מקווה שהחזון מעורר השראה ולא מייאש. הזמן שלפני חתונות ידוע כזמן שמקשה להתעלות. מה שנקרא – קדושת הקייטרינג. שיהיה במזל טוב ושיהיה כיף כמה שאפשר. הכיף שבהעמקה. השמועות על ביקורי בארץ היו מוקדמות מידי.
אפרופו היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם – מחוייבויות שלקחתי על עצמי בשולי הסאמר יוניברסיטי:
- ללמוד להיות מנהיג של קבוצה (מה שנקרא באנרכיסטית "מנחה")
- לעשות צעדים חדשים במיניות שלי (לפרוץ גבולות של עצמי מתוך הבנה של הקשר בין הגבולות)
- לקחת את התפקיד התובעני של מרכז המידע בפרוייקט של כפר החקר לשלום (לדאוג לפלייר חדש, עיצוב האתר, גיוס כספים, ארגון ויזה, הפקת אירועים…)
- לא להשתמש בקיץ הזה בנייר טואלט בשירותים (בעקבות מראה עצי האקליפטוס הכרותים בדרך לפרדייז פלייס)
פינגבאק: שירים קצרים | החיים כנמשל