[...] שלוש שנים אחרי שנפרדתי מהבנקים והבורסות, באופן מפתיע בחרתי בתחום הכלכלה שמעורר בי השתאות ושאט נפש, משיכה ושיעמום. אני חי בין שני עולמות: מצד אחד לקחתי אחריות על גיוס כספים למימוש פרוייקט כפר החקר לשלום במזרח התיכון ומצד שני אני מייחל לקריסה המוחלטת של כל המערכת הפיננסית בשנים הקרובות. יש בי אי אמון מוחלט בבנקים, בהיגיון הריבית, בגרף הצמיחה, בערך התל"ג, בתודעת מחסור, ומצד שני אני נהנה מהמערכת, מנצל אותה לרווחתי וגם עדיין תלוי בה במידה רבה. ובכל זאת בבאזל ייסדתי יסוד לשלום, כאן בבירת הפשע הקפיטליסטי המאורגן, או בשפה יפה יותר – אם הגרמנים שנולדו בעת הזו בחרו להביא ריפוי לטראומה הגדולה של מלחמת העולם השנייה ולחבר בין האינטלקט ללב, ואם הישראלים שנולדו בעת הזו בחרו להביא ריפוי למעגל האימה של קורבן ומקרבן, בחרו השוויצרים להביא ריפוי לפצע שהותירה אחריה ההתמכרות לכסף. [...]

[...] ילדות עם אמא, סניף הדואר בתור לחיסול חסכונותיי (בדיוק שנתיים אחרי שהבטחתי לעצמי), חתונתה של בת דודתי וסיני. היה זה שילוב של שירים עבריים [...]

ציטוט של מילי דיוויס (לינק לבלוג שלה בעמודה השמאלית):
"יש משהו מבני בגיבור-העל שנוגד את ראיית עולמי. הרי גיבור-העל הוא שיא ההיררכיה, הכישרון הגדול, הנבחר, המיוחד, שבידו להציל את העולם בעוד אנחנו ממשיכים בחיינו בלא שינוי, כדי שנוכל להמשיך בחיינו ללא שינוי (תודה, גיבור שלי, עכשיו אוכל להמשיך ללכת לעבודתי השנואה מדי בוקר, להפקיד את כספי בבנק הגונב ממני, לשטוף את מוחי לעת ערב בטימטום טלוויזיוני בלי לחשוש שמישהו יחליף את העבדות אליה התרגלתי בעבדות אחרת) ובכל זאת, יש משהו קוסם באפשרות להיות מוצלת, האנשות כולה נחה כעלמה ועדינה ושברירית בזרועותיו החסונות של גיבור העל".

גלעד,
לא איכפת לי שמות גנאי כגון נהיליזם. לא טענתי שאין טוב ורע, רק שלא נולדנו טובות או רעים "מטבענו" (ושאין לנו טבע, או לי לפחות אין, אולי לך יש – זו כל הפואנטה). טוב ורע הם לא אבסולוטיים אלא תלויי הקשר. אם קהילה מתפרקת זה יכול להיות רע (נגיד אם היא מתפרקת כי השב"כ עצר את כל חברותיה) וזה יכול להיות טוב, וזה יכול להיות שילוב של שניהם (וככה זה בדרך כלל). זה תלוי בהקשר.

גלעד – אני בכל זאת מתעקש לשים בראש הרשימה את אי ההיצמדות. זו בדיוק הנקודה שמבדילה בין פעולה מתוך אגו לפעולה שבבסיסה אהבה או חמלה. וגם כטקטיקה של שינוי זה חשוב כדי שהשינוי יהיה שינוי אמיתי, שבוחן את עצמו ולא מזדהה עם המטרות שנקבע מראש.

"יש כל כך הרבה דברים שאני צמוד אליהם וצריך להיפטר מהם, ולכן בראש הרשימה אני לא שם את האי-צמידות עצמה". אני בטוח שאתה יכול להביא משפט יותר טוב מהמשפט שהבאת.
בוא ננסה עוד פעם – "יש כל כך הרבה דברים שאני צמוד אליהם וצריך להיפטר מהם, ולכן בראש הרשימה אני שם את האי-צמידות עצמה".

וגם – סחתיין על צליחת הכנרת. על הסבלנות לשמור על הקצב עם הקטנים.

שי – מי אומר שלחיות את החיים כפי שנולדת אליהם זה רע? אם זה עושה לך טוב – זה כנראה טוב. אף על פי ש"החיים כפי שנולדת אליהם" תלויים תמיד בהגדרה ובהחלטה שלך עצמך.

האם לא חבל על כל הזמן שהולך לאיבוד בחיפוש האינסופי? חיפוש אחר מה? אושר? משמעות? מה שווים חיים ללא אושר או ללא משמעות, או ללא חיפוש אחר אלה?

ואולי בעצם לא כולם יכולים לאזור אומץ וכסף ולעשות ככל העולה על רוחם…? כל עוד כל העולה על רוחם כרוך בכסף זה נכון. אבל האומץ האמיתי הוא לוותר על הרעיון שאושר או משמעות נרכשים בכסף.

עומר – שמח לגלות שעיצבנתי אותך עד כדי תגובה ושמח על הרמה שבה הנושא הכלכלי מעסיק אותך שוב ושוב. לעצם העניין – אתה צודק. תודה וסליחה.

אורי, הפוסט הזה ממש מעצבן.

יש לי הרבה הערכה כלפיך וכלפי הניסיון היפה והמעורר שלך ושל החבר'ה שלך בתמרה. אבל צריך לומר שוב שהמגבלות הכלכליות שלכם מצביעות על זה שהניסיון הזה עוד לא הבשיל לכדי אלטרנטיבה של ממש לבבילון העירוני המשוקץ. עוד לא למדתם להסתדר בלי כסף, ואתם זקוקים לכסף שנצבר בעיר, בין אם אלו חסכונות שצברו/ירשו חברות וחברי הקהילה בחייהן העירוניים הקודמים, בין אם זה כסף שנתרם על ידי אוהדים עירוניים רחוקים, ובין אם זה כסף שמושג באמצעות אספקת שירותי תיירות אקולוגית/רוחנית/מינית/מהפכנית למבקרות מן העיר.

במובן הזה אתם לגמרי סמוכים על שולחנו של הדוד העשיר (או העני) מבבל. זה לא בושה, זה לגיטימי, וזה טוב שהכסף הבבלי מאפשר למקום כמו תמרה להתקיים. אבל כשאין לך אלטרנטיבה להציע למערכת, כשאתה בעצם ממוקם בנישה הייחודית שלך בתוך אותו מנגנון גדול, כדאי להיות קצת יותר צנוע בהתייחסות שלך לאופנים שבהם א/נשים אחרים מתמודדים עם המקום שלהם בתוכו. אל תתנשא על בתי הקפה, הכניעה לשכר הדירה המופקע, חיפוש המודעות דרך הסמים והפסיכולוגים, חיפוש נקודות האקופונקטורה דרך ניסיון לרדיקליזציה של הפוליטיקה העירונית. כל אלו הם אופני התמודדות עם מצב לא פשוט, שיכולים להיות לא פחות אותנטיים, אמיצים, חקרניים ומהפכניים מהדרכים שאתה בוחר לך.

אני קורא את מה שאתה כותב באופן קבוע ובעניין, ולומד לא מעט. התגובה הזו נכתבת מתוך כעס על איזה undertone שאני מזהה בהרבה פוסטים שלך, ושהגיע, בעיני, לבוטות מקוממת בפוסט הזה במיוחד. אני לא רוצה שתשתמע ממנה שלילה של כל מה שאתה לומד ומנסה לתקשר כאן. זה רק ניסיון לספר לך על משהו שנראה לי שכדאי שתשים אליו לב…

… ואולי במקום להתמודד עם החיים כפי שהם, בורחים ל"בועה" מרוחקת? מי אומר שלחיות את החיים כפי שנולדת אליהם זה רע? האם לא חבל על כל הזמן שהולך לאיבוד בחיפוש האינסופי? ואולי בעצם לא כולם יכולים לאזור אומץ וכסף ולעשות ככל העולה על רוחם… אכן, דברים מעוררים מחשבה וחשבון נפש לקראת הימים הנוראים. סנה חלוה! עיד סעיד!

"כדי לייצר אלטרנטיבה צריך לדעת לא להיצמד, גם לא להיצמד לרעיון שקהילה או יוזמה או רעיון שואבים כוח רק מנצחיותם. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים."

שום דבר אינו נצחי – נכון.
עדיין אני מעדיף להיצמד לרעיונות שיכולים להרבות טוב בעולם ולא להגיד שאני לא נצמד לכלום ולכן כלום לא חשוב ולאמץ את הגישה הניהילסטית.
יש כל כך הרבה דברים שאני צמוד אליהם וצריך להיפטר מהם, ולכן בראש הרשימה אני לא שם את האי-צמידות עצמה.

אני בטוח שאתה יכול להביא משפט יותר טוב מהמשפט שהבאת.
בוא ננסה עוד פעם -
כדי ליצור אלטרנטיבה צריך …
רעיונות: דוגמא אישית, אחריות, רעיון, אחרים, עזרה הדדית, אהבה, חמלה, הפריה הדדית…

לכל זמן
======
ביצוע: אריק איינשטיין
מילים: אריק איינשטיין
לחן: מיקי גבריאלוב

עת לשמור על מה שיש
ועת לרוץ קדימה
עת לנצור את כל האש
ועת לשכוח אמא

עת לרצות להיות לבד
ועת להיות ביחד
עת להיות כמו אחד
ועת לדעת פחד

עת לשיר, לשיר ברוק-נ-רול
ועת לקרוא בספר
עת לא, לא להפסיק לשאול
ועת להיות בסדר

לכל זמן
ועת לכל חפץ
ותחת השמיים
לכל זמן

עת ללכת לצבא
ועת ל-"אור שמח"
עת לחיות באהבה
ועת גם לכאסח

עת לצאת, לצאת אל הרחוב
ועת לכאוב בשקט
עת ללכת, ללכת עד הסוף
ועת לעמוד מנגד

לכל זמן…

היו ימים שהתווכחתי
ניסיתי להסביר
היום אני חושב אחרת
אני כבר לא כל כך צעיר
יושב הרבה בבית
עם תה ועוגיות
אומר תודה על מה שיש
אפילו על שטויות

לכל זמן…

עת לשמור על מה שיש
ועת לרוץ קדימה
עת לנצור את כל האש
ועת לשכוח אמא

עת ללכת לצבא
ועת ל-"אור שמח"
עת לחיות באהבה
ועת גם לכאסח

לכל זמן…

אז אילו חיים אתה רוצה לבחור?
של מודעות מתמדת.

האם בכלל יש לנו בחירה?
כן, בהחלט. כל רגע.

ואיפה הילדים האלה בכלל?
"עשה פעולתך מתוך מחשבה על שבעת הדורות הבאים" (פתגם אינדיאני)

אז למה אנחנו הורסים את העולם במקום להציל אותו? כולנו. כולל אותי שטס ואוכל בננות מיבשת אחרת. ואולי הסיפור ההולווידי בא כדי לשמור עלינו צייתנים לסיפור הכללי שהופך אותנו לכלים ממושמעים על מגרש המונופול שבו משחקים אחרים.

כדי לייצר אלטרנטיבה צריך לדעת לא להיצמד, גם לא להיצמד לרעיון שקהילה או יוזמה או רעיון שואבים כוח רק מנצחיותם. לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

ניסיתי לחפש את השיר אבל לא מצאתי.
לעצם העניין -
אתה מביע דעה ניהיליסטית – אין טוב ואין רע. לפעמים ככה ולפעמים ככה.
אם מקימים קבוצה זה טוב.
כאשר היא מתפרקת – לא נורא, כנראה הגיע זמנה.

אבל ככה לא מייצרים אלטרנטיבה.
ככה לא בונים עתיד טוב יותר.
ככה לא מרבים טוב בעולם.

או שזו לא המטרה?