דמנהור, או: כיצד ליצור קהילה מצליחה? (3)

תמרה ודמנהור – ראש בראש: בעוד העם הגרמני (ויהודי גרמניה ז”ל) מתענגים על רגשות וחשיפת תהליכים פנימיים (כמו בתקופה הרומנטית, וכמו בפורום), העם האיטלקי מתענג על אסתטיקה חיצונית (כמו בתקופת יוון-רומא, וכמו במקדשים). בנוסף, נדמה שתמרה זו קהילה של גרמנים שנהייתה קצת פריקית בסגנון ים תיכוני (הבתים לא תמיד גמורים ולפעמים הבטלה חוגגת) ואילו דמנהור היא קהילה של איטלקים שהפכו לקשוחים עד כדי ייקיות פוצית (ההתעקשות על המחיר המופקע של המקדשים ודרך הלימוד המזרימה אינפורמציה מבוקר עד ערב). זוהי תזכורת עבורי לכמה חשוב לצאת מהסביבה המולדת ולחיות באמת עם עמים-תרבויות-מסורות אחרות שיכולות לאתגר את הלבנבנות-יהדות-ישראליות המובנת מאליה.

לשתי הקהילות חזון משותף של יצירת תרבות חדשה ללא אלימות, אבל בדמנהור השטחים שבהם אסור לעשן מגודרים (עם שערים נעולים!) והפרות האורגניות בוכות כל הדרך לצלחת. פלקו אפילו לא פוסל שימוש באלימות לשם הגנה עצמית: הוא נמנע מנבואות קטסטרופליות לגבי שנת 2012 אבל רומז שהוא מוכן לכל צרה שלא תבוא. הוא משווה את הקהילה לחיה שצריכה לדעת להגן על עצמה ולשרוד, וגם מזהיר שלא נצפה לשלום כשאנחנו בונים קהילה כי "מבחינה פוליטית קהילה היא פצצה גרעינית".

בזמן שבתמרה הקהילה היא כלי להתפתחותו של היחיד, בדמנהור אמנם אומרים ש"קהילה קיימת כדי לייצר שונות/שוני" אבל גם מתעקשים שהקהילה היא מעל ליחיד. זה נשמע לי קצת פשיסטי. למרות שהם חיים ביחד (וזה בהחלט ראוי להערכה אם מסתכלים על כמות הקרוואנים הפרטיים בתמרה) כל הדוגמאות לחיים משותפים שהם מביאים הן בנושאי ניקיונות ובישולים.

עדיין לא ברור לי אם זה פרויקט איטלקי עם שאיפות מקומיות או פרוייקט בינלאומי עם שאיפות גלובאליות. מה שברור הוא שבעוד תמרה נשארת יחסית מבודלת מהסביבה הפורטוגלית, בדמנהור לא מפחדים לשתף פעולה עם הממסד – העברת חוק שמגדיר מהי קהילה (ויאפשר למשל לא לשלם מיסים על שירותי המדינה שהקהילה איננה משתמשת בהם!), מעורבות עם המפלגה הירוקה, השתלבות בפוליטיקה המוניציפלית והתנדבות בצלב האדום ובשירות כבאי האש.

בערב על הפי.אר.וי אנחנו על הבמה מול 50 איש: עאידה מדברת על הרקע הפוליטי של הפרוייקט, אני על הרקע החברתי ושמבה על רוחניות ואהבה ומיניות בקהילה. כמה עיניים בקהל בוכות מול התמונות מהמסע בארץ. לנו זו חוויה מיוחדת בידיעה שהשלישייה הזו עוד תעלה ותרד מהבמה ותרקום מציאות חדשה מאחורי הקלעים. אחת ההשראות שהוספתי לתרמיל שלי הוא רעיון הפדרציה בין קהילות שונות. אני חושב על אירופה: קהילת פינטהול בסקוטלנד (שבה חיים כ- 500 איש/ה), האחות של תמרה – זג (80) והקהילה הצעירה יחסית סיבן לידן (100) בגרמניה, אלפיס (200) באיטליה, וגם איורוויל (הגדולה – 2,000) בהודו והפארם (200) בארה"ב… ואני יכול להתחיל לגעת בחלום האנרכיסטי הגדול של קהילות קטנות שמחליפות מדינות גדולות. פדרציה של קהילות. גם עם כפר השלום סן-חוזה בקולומביה.

ואני חושב גם על המקום שבו אירופה ואפריקה נפגשות, ומכאן כבר מדגדג לי להתחיל להפיק את הכנס הראשון של GEN (רשת בינלאומית של כפרים אקולוגיים) המזרח התיכון. כנס שיאפשר חילוף סחורות ורעיונות בין סקם במצריים, מרדה בפלסטין, לוטן, סמר ונאות סמדר בערבה, כפר החקר לשלום אי שם… אקו וילג'ים שכולם שונים וכולם למעשה מבוססים על אותו משולש: חברה (איך לחיות ביחד), רוחניות (או אידיאולוגיה) ואקולוגיה.

מסע הוא משמעותי אם יש לך לאן לחזור. בתמרה מתכנסים חברי השבט שסיירו בעולם – מארה"ב, מקולומביה, ממצריים וגם מאיטליה. לדמנהור באנו מקצוות תבל ועשינו פורום מתחת לנאונים, שמרנו על שדה שמאפשר לארוס לזרום, חגגנו קבלת שבת למהדרין, תרגלנו שקיפות ואהבה. עכשיו אני חוזר הביתה.