השלך יהבך על אושרך. כך למדנו בספר הבודהיסטי "בזכות האושר" שאחי הטוב ביותר שלח לי בחבילה מרגשת. ולכן, אין פסול בקידוש העצמי שהוא אינו רק חומר כמובן (אלא גם נשמה/רוח/תודעה…). כתוב: "ואנשי קודש תהיו לי". פירש הרבי מקוצק: "היו לי קדושים קדושה אנושית".

תגובה למיכל נ.:
כל פעם שמישהו מקדש משהו שבין השמיים והארץ, כלומר משהו חומרי, פיזי, הוא עובד עבודה זרה.
ועל אחת כמה וכמה שאנחנו מקדשים את עצמנו (הסכנה האלילית הגדולה ביותר).

וכדאי לקרוא את ספרו של אסא כשר "יהדות ואלילות"

כתבת:
"אז מה נשאר לנו? להם יש “תסביך משיחיות”, ואילו לציבור החילוני שאוחז בפיסת האדמה הזו נשאר רק סעיף הלאום בתעודת הזהות. זה לא מספיק כדי לפתח תרבות ומסורת"

ליבוביץ גאה בך. לכן, "העם" היהודי יעלם. זה עניין של זמן.

כתבת:
"מסקנה: אל תשליך יהבך על השלטון."
על מה כן צריך להשליך את יהבך?