"התשוקה לידע, האהבה לצדק והחתירה לעצמאות אישית – אלה היבטים של המסורת היהודית שמאפשרים לי לראות בהשתייכותי לעם היהודי כמתנה של אוצר גדול. ההיסטוריה כפתה עלינו מאבק לא קל, אבל כל עוד שנישאר משרתים מסורים של האמת, הצדק והחופש נהיה לא רק העם העתיק ביותר בימינו, אלא נמשיך כמקודם להשיג בעזרת עבודה יצרנית יצירות התורמות להאדרת האנושות".
כשחזרתי לארץ שמעתי את אחד הנערים בקבוצה של נוער דתי-לאומי בנחל שופטים:
"מי שמאמין באלוהים שייתן כאפה לניר".
אני מתגעגע לכנען של עמוס קינן שכתב פעם:
"הקיץ הוא העונה בה אנחנו לא יודעים לחיות בארץ הזו – עמים בדרך כלל לומדים איך לחיות בארצם. לנורבגי ולפיני לא קר בחורף ולערבי לא חם בקיץ. אנחנו הבאנו הנה הרבה מאוד, אבל לקחנו מכאן מעט מאוד. לא שאלנו את רוח השרב איך ליצור איתה דו-קיום. לא שאלנו את השמש היוקדת מה היא מציעה לנו, לא שאלנו את הסלעים ואת האדמה אולי יש להם תשובה".
בקיץ הקודם, בטיילת תל-אביב, בתום שקיעה, שמעתי בחורה עם פופיק חשוף:
"איזה כיף שנגמר הקיץ! הדבר היחיד טוב בקיץ זה כוכב נולד ומזגנים".
נלסון מנדלה אמר בנאום ההשבעה שלו לנשיא ב- 1994:
"הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו מפני חוסר היכולת. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה. האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות. כל אחד שואל את עצמו: מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק מקסים ומוכשר? למעשה מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה? אנחנו ילדים של האלוהים. כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן, אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו. נולדנו בכדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא רק גלום בחלק מאיתנו, כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר. כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים".
ואלונה קמחי מוסיפה:
"אין דברים שמפחידים אותי. אני אומרת את זה לא מעודף ביטחון אלא מפאטליזם שמקורו בייאוש".
והיכן האמירה האישית?
אני מודע שעצם הבחירה בציטוט היא סוג של אמירה אבל …
אולי זה הדהוד לשאלה: "מה הטעם?" (בלבקר בארץ, לאכול פלאפל, לרקוד בתל-אביב)
בספר יוגה וסישטהא (תרגום של פריה הארט), שואל רמה די בהתחלה (בעמוד 7) "מה הטעם?"
מסבירים לו שם שזו לא שאלה טובה.
כל שאר הספר הוא על התשובה.
קצת מתנשא לטעמי. אבל מעורר מחשבה כרגיל…
מה אתה בא?
ברוך הבא.
מה דעתך לרעוד בירושלום..
מספר אחת וטעים..'פלאפל שלום'
מול ג'רר בכר ברחוב בצלאל..
טעם חדש נבחר וקרוב בצל-האל..
מה אתה אומר?
אם כבר אתה חוזר..עם שאלה..
אוליי זה בשבילה?
מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול.
- אלברט אינשטיין
מתי תבקר?
מה הטעם? האם הוא השתנה? איך לדבר עם העבר? איך לחבר?
"חזרת בתשובה", כתבה לי ידידה ותיקה, "אבל הדת הזאת נראית לי טובה".
שרון, הזמנה לאכול פלאפל בצל האל ולחרבן אותו בשירותי הקומפוסט החדשים שבנית…
אבוא לבקר ב- 12.12 לשבועיים. הלו"ז כבר עמוס. איטס א דייט?
אשמח מאוד, יש לך גישה לדואל שלי? בההנחה שהשאלה על הדייט מוענה אלי…
ולגבי הטעם, ארשה ליאנוש קורצ'אק לענות
"רחיצה אחת בנהר
זה אלף צחקוקים
ואלף קסמים,
מאה מראות מרתקים
ולפחות עשר הרפתקאות…"
בקייטנה – 1910
תפתח את העין והלב, אל תצפה, תראה מה יכנס פנימה בלי שתתכנן.
הטעם הוא במה שיתעורר