קו החוף. בית האצ"ל. יפו. מגדל שלום. אבן גבירול. נתיבי איילון. וולקאם טו יזראל. אנא הישארו ישובים במקומותיכם.
דרכים. "כל שיר הוא זיכרון בלתי נמנע". שלמה ארצי בהיכל התרבות. שום דבר לא השתנה. ואולי טוב שכך. אתמול היה טוב ויהיה גם מחר.
ידיד נפשי סמי עוואד ("גנדי הפלסטיני") מספר שבשעה אחת של גשם בקולומביה יורדים יותר מים מאשר אצלנו בשנתיים. וואג'י מבילעין שואל אותו מי הכובש ומי הנכבש בסכסוך המתמשך במדינה המדמדמת, סמי עונה לו שאין שם בכלל כובש זר. הם פשוט הורגים אחד את השני.
יום ראשון והתחנה המרכזית בתל-אביב צבועה בחאקי. בכל חור שלשות של שוטרות צבאיות מאופרות למשעי במבט נוזף. "איפה הצדק שלך?" אני שומע את אחת מהן שואלת ואני נזכר כמה הגיל הזה שבו מתגייסים בארץ הוא גיל יפה. כמה הם יפים מתחת למדים.
בעודי מתקתק במקלדת נזכרתי איך פעם עברתי נרגש משימוש במכונת הכתיבה הרגילה למכונת הכתיבה החשמלית. יותר לא היה צורך להפעיל כוח על כל אות והמעבר משורה לשורה היה כרוך בלחיצת כפתור ולא בהטיית הזרוע. חשבתי כמה כיף שזה נוח.
בעודי נהנה ממנעמי העיר הגדולה (מיץ סחוט טרי בכוסות פלסטיק, קופאית עם רעלה באם פם בפלורנטין ביום שישי, ספרים מהצומת וסרטים מהאוזן), נזכרתי שגם כשגרתי באדמאמא (הנמצאת בימים אלה תחת איום של הפגזות) הייתי שומר את מה ששומרים בבוקר לשירותים הנוחים שבמכללה בה למדתי, במקום שירותי הקומפוסט שליד האוהל. אז אני מזכיר לעצמי כמה חשובים לי התנאים מסביבי כדי לתמוך בשינוי של אורח חיים.
למדבר שאנו. מסיבה נוסטלגית בדום של גל כמו אז. למחרת יושב עם טלי בשדה בוקר כמו אז. איזה שקט. בטרמפ שתפסנו עד לשדה בוקר הנהג הדתי מספר שחבר שלו קרא לחברים שלו מסיירת מטכ"ל וביחד התפרצו לכפר הבדואי ממנו חשד שהגיעו אליו פורצים. הם פוצצו את הבדואים בכפר מכות. מאז לא פרצו אליהם יותר. בדרך חזרה עוצר לנו בחור דתי נוסף שעובד ב"התיישבות העובדת". הוא מחפש מתיישבים ליישוב אסטרטגי חדש בנגב. אני מספר לו על כפר החקר לשלום והוא מבהיר – ליהודים בלבד. הבדואים המעורבים בפרוייקט שלנו יכולים לחיות בפחונים – הוא אומר ואני שותק שוב אל מול גאוות האלימות והגזענות.
בדרך חזרה לתל-אביב נהג האוטובוס מספר שבגופו הושתל לב של ילדה בת 14 מגרמניה.
על השלט שבסוף אלנבי כתוב: "חניוני מנשייה/הכובשים". כאילו אומר: תבחר אתה נרטיב.
בכנס קיימות של מרכז השל שרון קנטור מציעה להחליף את המילה "צרכנות" ל"בעלות" או "התבעלות".
מלחמות מאחדות. בלילה שאחרי ההפגנה אני תוהה איך לחיילים יש את המילואים ולנו יש את ההפגנות להיפגש שוב ולהתעדכן. למחרת אני מקבל זימון לבית המשפט. התקהלות לא חוקית בהפגנה נגד אלימות כלפי נשים. למי יש כוח?
"גם אני נגד המלחמה בעזה"
1. קל להגיד.
2. חשבתי שגמרנו עם הנגד.
3. איך היינו מנסחים את המשפט בצורה חיובית?
1. קל להגיד אך לפעמים חשוב. כמו לחתום על עצומה או להדביק סטיקר – מאוד קל אבל בתקופה בה אם לא תגיד כלום משמע אתה תומך בעדר – זה גם חשוב. ידידי אייל כתב זאת בצורה פחות קלה:
http://www.notes.co.il/gross/51198.asp
2. לא גמרנו לגמרי עם הנגד. לא אלך להיעצר עכשיו ולהתעמת עם השוטרים או השופטים בגלל שאני לא מסכים עם המלחמה אבל בהחלט אבהיר:
3. אני נגד המלחמה בעזה, אני בעד שלום, אני נגד הדחקת אחריותנו למצב, אני בעד פתרון צודק לסכסוך היהודי-פלסטיני, אני נגד השקרים של אהוד ברק, אני בעד הגנה אמיתית לתושבי הדרום, אני נגד גדרות, בתי כלא, טילים, דיכוי והשפלה, אני בעד חיים ששווה לחיות אותם.
לפני פחות מחודש כתבתי כאן:
"מסרב לשכוח מתוך כבוד לעצמי, מתוך כבוד לחיים. לבל תפציע פתע מלחמת לבנון נוספת ואמצא את עצמי צועד באבן גבירול מוקף בשוטרים שמגינים עלי מעם זועם שרוצה להשכיח אותי".
והנה היא הפציעה, והנה שוב מוצ"ש ושוב אלימות של אזרחים ושל שוטרים כלפי מי שלא מתגייס לפטריוטיות שהיא כולה תעמולת בחירות, וחבריי האמיצים נעצרים על המדרכה שמול שדה דב המשגר מטוסים וטילים מתנות חנוקה לילדי עזה:
http://br.youtube.com/watch?v=WpeC7P-2LfU
כמעט ששכחתי. שלום.