מה היה בזכרון הציפורים
מלבד עצים
לפני שלמדנו קרוא ומעוף,
מה היה בזכרון העצים
מלבד יער
לפני שאבדנו אחד את השני.
מה היה בזכרון היער
מלבד אדמה
לפני שהתחלנו להתאהב בבדידות.
מה היה בזכרון האדמה
מלבד שמים
לפני שנהינו אלוהים.
מה היה בזכרון השמים
מלבד געגוע
לפני שהפסקנו להתפעל מהנמלים
והתחלנו להאמין למטוסים.
(מתוך "לצאת!” אסופה נגד המלחמה)
על תחנת האוטובוס במבשרת
ציון
גרפיטי שחור מתפלל:
“אל נקמות הופע".
בדיזינגוף סנטר
המון נערות ונערים
לבושים על-פי האופנה היפנית המשוכפלת, משועתקת, גזורה
והמון אנרכיסטים
אוכלים במקדונלדס
*
קוקטיל/ינאי ישראלי
הצבע הפוליטי של הרקיע דוהה
על גג בתל אביב,
נמהל ביין שקיעה מעל הים, בתעתוע
מגדל האופרה עד חסן בק.
יפים הנערים אנשי הקבע,
שרירים מבצבצים מתחת לחולצות
צבעוניות, בריקודם
ישחקו לפני הנערות עד זוב
הצחוק מן השפתים, את צעירותם.
ערב רך הולך ורב סביב, העיר מדליקה
תשוקות קטנות בבשר החשכה.
רק תעלות הביוב זוממות להתפקע,
להציף בזעם האילם את שאינו פוסק לרגע,
עורקי התנועה והגוף החם
מן הדבר ההוא שאין
מדברים בו כאן.
יפות הנערות,
חצאיות מעניקות השראתן לרוח,
מסתחררות כלהק מסוקי תקיפה.
*
יש כמה דברים שלא משתנים בתל-אביב:
הברסלבי שמוכר חוברות תמורת תרומה
הקירח שמוכר כדורי שוקולד תמורת מנות אוכל לנזקקים
הג'נגלר שמקפיץ שבעה כדורים על הקו בין החוף לים ותמיד נופל לו
והשומר ב"אורנה ואלה”.
יש לי סימפטיה לאנשים שמתעקשים
גם ללכת ברחבי העיר
גם לדבר בטלפון סלולרי משודרג
וגם להימנע מלדרוך בחרא שעל כל שעל.
בטיול בצפון
ע(ו)מר מופתע מהעדר הסאב-טקסט מסביב:
"קניון המותגים”
"מסעדת האוכל”
אנחנו מתעקשים ללכת לאיבוד בהרים
ובסוף כלב שנובח גם נושך אותי
מעורר מחשבות על פציפיזם.
אמא/ שייקה פייקוב
אמא מדוע הקיץ חלף
למה נושרים העלים
אמא כיצד זה סובב העולם
איך נולדים ילדים
אמא מדוע זה יש מלחמות
למה רבים בני אדם
אמא מדוע שותק אלוהים
ולא עוצר בעדם
אמא, הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא נפרד
אמא אותך הן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד
אמא אותך הן אהבתי מכל
גם אם גרמתי צרות
על כן פה בשיר קבלי ברכותי
ואלף אלפי תודות
אמא, הו אמא
חבקיני חזק
ולעולם לא נפרד
אמא אותך הן אהבתי מכל
אמא השיר לך הוא עד
שיר מחאה נגד אלימות, דורסנות ונגד עקירת עצמנו מעולמנו.
כל כך דומה שאני מתבהל…
חית הברזל
======
מילים ולחן: מאיר אריאל
תקופת המתכת, עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
חיית המתכת חיית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל…
בשנת אחת לבלטשאצר מלך בבל
חזון בחלום ראה דניאל
ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים
וכל חיה מסמלת מלכות בעולם
והרביעית שונה ומשונה מקודמותיה
מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה
עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת
והשאר בציפורני נחושת דורסת
ועשר קרנים לה והקטנה מתוכם צומחת וגדלה
וצצות בה כעיני בני אדם
ופה מדבר גדולות מתרברב
סופה להתקטל ולהתחרב
חיית המתכת חיית הברזל
מלכות משונה שחזה דניאל
תקופת המתכת עידן הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל…
כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת
כל השפיצים האלה בגרפים
ברזל כתנין, מתכת כפרד
ברזל כציפור, מתכת ג'ירפה
ברזל מצופה מתכת ערמומית
מוזרמת אלקטרוניקה, מוזרקת נתונים
פרצוף של שפחה, לא עושה ענינים
עם הרשת הכי גדולה של סוכנים כפולים
כל המחשבים האלה
המרדימים האלה, העוקרים האלה
את אצבעותינו…מעולמנו…
תקופת המתכת, עידן הברזל
הזו הרביעית שראה דניאל
בחזיונות לילה אז בבבל
האם זה עכשיו שוב מתגלגל…?
גורסת, דורסת, הורסת, הודקת,
ומשווקת את זה כחופש דיבור
מוצצת ויורקת, משתמשת וזורקת
עצם לתחקירני זכות הציבור
קרנים שולטות רחוק, עיניים בכל מקום,
פה לא מפסיק ללהג
אומר מה לרצות, מה לחשוב,
מה להיות, מה לעשות ואיך להתנהג
והמונים המונים חצי אוטומטי
הלומי פטישוני כסף סמויים
רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים
עטופים במגילה של תנאים וזכויות
מסוממי קידמה והתפתחויות
לעבוד בלי דעת ולשרת
לשמש ולשמן את
חיית המתכת חיית הברזל
לכל מקום יגיעו יונקותיה
שלטון המתכת מלכות הברזל
בני אדם, טיפות של דם וקשקשיה
מקובל שהרביעית היא רומי
מקובל שרומי היא אדום
ממש כך או באופן סמלי יש די הרבה מרומי היום
כל הקולוסיאום הכל-עולמי הזה
עם חלונות ההצצה אל הזירה
המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף
ודם מציף את תת ההכרה
תחליף תחנות תמיר ערוצים
תשוטט כאוות נפשך בעולם
תחשוב שאתה מחוץ לכל זה
לא נוגע לך זה שם
אבל בינתיים בעצם מה שקורה זה
שאתה עוד אחד שיורה ויורה
מתרגל לחסל בלחיצת כפתור
חיית טרף גלדיאטור
תקופת המתכת, עידן הברזל
מזכיר לי חיה מחזון דניאל
חיית המתכת, חיית הברזל
כל כך דומה שאני מתבהל…
(ארמית):
חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה,
חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא.
אתכרית רוחי אנה דניאל וחזוי ראשי יבהלנני…