ועוד משהו מעניין שהבלוג של טלי.
לבלוג קוראים "היי השינוי"
אפשר לקרוא את זה בשני מובנים:
1. ציווי.
2. שלום (היי) לשינוי.

מעניין שהאופציה השנייה היא זו שקפצה לי לעיניים.

שיר שהעתקתי מהבלוג של טלי בן משה:

המקום בו אנו צודקים (יהודה עמיחי)
==================
מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.

שיר שנכון בכל מצב.

ליוסי ידידי.
יוסי אני מגיב לך לאחר שאחי הטוב ביותר הפציר בי לכתוב לך אחרי ששטחתי בפניו את הערותי לתגובה שלך לפוסט למה להצביע או לא להצביע.
איני מכיר אותך ואיני מכיר את פועלך אבל אני מוקיר את ניסיונך ליצור אלטרנטיבה ערכית. אלטרנטיבה כזו יכולה להיות אור לאחרים בתנאי שהמוטיבציה שלה היא חמלה ואהבה.
אבל עד שאלטרנטיבה זו תקרום עור וגידים, אם אתה חי בארץ, אם אתה ניזון מהמוסדות בארץ (כלומר, קונה ומוכר בשקלים, משלם מע"מ ומס הכנסה, הולך לקופת חולים כאשר אתה חולה, לומד באחת ממסגרות החינוך, משתמש בשרותי הדואר, התחבורה הציבורית, אירועי תרבות וכו'), אתה חייב להצביע.
קראתי את נימוקך למה אינך הולך להצביע וראיתי ניכור.
האם באמת לא אכפת לך אם ביבי, לבני או ליברמן יהיו בראשות הממשלה? האם זה לא משנה אם תהיה או לא תהיה אופוזיציה חזקה? האם באמת כל המועמדים שווים בעינך?
אם התשובה היא שלילית, כלומר לא כל המועמדים שווים בעיניך, או אז אי-ההצבעה שלך משרת את המועמדים שאתה פחות מזדהה איתם. אם תגיד שכל המועמדים שווים בעינך, אגיד לך שאיני מאמין לך.

לסיום אשאל אותך במה אתה שונה מאותם חברים שלי שאינם מצביעים:
כי אין להם זמן
כי זה לא מעניין אותם
כי זה ממילא לא משפיע

ואחר כך מבלים את זמנם בבטלה מול הטלוויזה ומקטרים על מה ומי שנבחרו כאילו שבדיבורים ריקים אלה ניתן להשפיע.

יש זמן למחאה ויש זמן למעשה.
ביום שלישי עושים.

"זה קיים במציאות. כמו החזון שלך – אם אתה חושב אותו הוא קיים."

חזון שלא ממומש הוא חזון לא ממומש.
לא מציאותי ולא כלום.

על כל אחד מוטלת החובה לממש את חזונו.
בהצלחה