הספדים לאמא

דנה:
קומי לך אימי יפתי ולכי לך.
עופי יונה. עופי.
דעי את עצמך באחד. דעי את עצמך כהתמזגות עם אלוהים אליה ייחלת כל כך בשבועות האחרונים.
ואל יבהלוך רעיונותייך וחלומות רעים והרהורים רעים, ותהא מיתתך שלמה לפני ריבונו של עולם ויאירו לפניו עינייך. ותאיר לפניו נשמתך.
הרפי ודעי את אלוהים
קומי לך אימי יפתי ולכי לך

.כל כך פחדתי מהרגע הזה , אמא, ואת הרי לימדת אותי שהפחד לא יהיה המורה שלי. שלא אלך בעקבות הפחד. זה לא היה פשוט לי אמא. לא לפחד מהרגע הזה. ועדיין זה לא פשוט, אבל יחד עם הכאב ליבי שלם איתך, ואני יודעת שתמיד אמצא אותך באשר תהיי. האהבה שבינינו  חוצה את גבולות החיים והמוות.
קומי לך אימי יפתי ולכי לך.

זוהי זכות גדולה ואחריות גדולה להיות הבת שלך. לדעת אהבת אם וחברות כזו שלא רבים זוכים לה. זוהי זכות להיות עדה לדרך שעשית בחייך, ובמיוחד בעשר השנים האחרונות. דרך עמוקה, מלאת ניסים, מלאת תעוזה, מלאת טרנספורמציות ותיקונים. יפה עשית. יפים ושלמים היו חייך כפי שהיו. ואף את העדת על כך שהגשמת את עצמך, את חלומותייך ובמיוחד אמרת שהגשמת את עצמך דרך הקשר המשמעותי שיצרת עם אבא ועם כל אחד מאיתנו, ילדייך.

זוהי זכות גדולה ואחריות גדולה להיות הבת שלך.
כביתך עלי להעביר את מורשתך על הקשר גוף-נפש, ואת תפיסתך את הבריאות לא כהעדר מחלה, אלא כשימחה פנימית שיכולה למלא אותנו כל הזמן בלי קשר לנסיבות. תפיסה הרואה בריאות כשפע של אנרגיה המאפשרת לנו לזרום במקצב החיים המשתנים.
כביתך אינני יכולה לראות את עצמי כקורבן של המציאות.
כביתך, עלי לזכור את אלוהים ואת שלמותם העמוקה של רגעי החסד בכל רגע ורגע.
כביתך, עלי להיות נאמנה לעצמי ומחוברת לרגשות שעולים בי.
כביתך, עלי ליצור קשר עמוק וכנה עם היקרים לי ביותר.
כביתך עלי להעביר מהאהבה שקיבלתי ממך הלאה, לילדי לאהובי ולעולם כולו.
כביתך, עלי להיות בנתינה, ולדאוג למלאות הפנימית שרק מתוכה אפשר לתת באמת.
כביתך עלי לעזור לריבונו של עולם להשכין שלום בעולמי ובעולם כולו.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו. עלייך ועל אבא ועל גלעד ועלי ועל יעל ועל אורי.
כי בידו נפשות החיים והמתים.

יהי רצון שתהייה מנוחתך שלמה ושלווה.
יהי רצון שתהייה מנוחתך שלום.

אמיתי:
ליונה
מאד עצוב לי הפרידה ממך. את תמיד היית מאד נחמדה אלי, ויהיו לי הרבה זכרונות טובים ממך. אני זוכר שאמא הביאה לי את התיבה שעושה ניגון יפה, ושמתי בה את כל המטבעות שלי מחו"ל. ואני זוכר גם שנסענו לפריז ואת התלהבת מרכבת ההרים של פיטר פן. מקווה שאני אצליח לתקשר איתך. מאמיתי.

גלעד:

אני אקרא שלושה פסוקים מספר תהילים, שעבורי, הם מהווים את הצוואה של אמא שלי.
מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
הפסוק שואל, מהי הדרך בה עלינו לחיות, כדי שנהיה כאותו האיש, שהוא חפץ חיים, אוהב את ימיו ורואה בהם רק טוב.
והתשובה היא:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;  בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
שלום אמא.
(תהילים, פרק לד, פסוקים יג-טו)

אני:
אמא שלי,

עומדים כאן מול הגוף שהשארת תלמידים ותלמידות שלך, מורים ומורות שלך, מטופלים ומטופלות שלך, רופאים ורופאות, חברים וחברות, משפחתך, ילדיך ואהוב לבך אבא. בכל-כך הרבה לבבות נגעת, ריפאת, טלטלת, עוררת למחשבה, תמכת, השפעת.

להם ולך אני רוצה לספר שאמא שלי מעוררת השראה לא רק בתעצומות נפשה ורוחה, לא רק בחוכמתה ללמוד מהמוות כיצד לחיות, לא רק בהתעקשותה על האמת, לא רק באומץ לבה לשאול את האחרים ואת עצמה את השאלות הקשות והעמוקות… אמא שלי מעוררת השראה גם באימהותה, שהיתה לי מהותה הרבה שנים לפני שהפכה עבורי גם למורה רוחנית.

האמא האוהבת, הנדיבה, החכמה, החמה, היצירתית, התומכת, המגוננת והמאפשרת.
האמא שהתעקשה ללמוד מהמלאכים לקבל ולאהוב אותי כמו שאני, לאהוב ללא תנאי.
האמא שזרעה בי את הזרעים לרדיפת הצדק השלום השוויון והאחווה.

אמא שלי ידעה לברוא את עצמה מחדש וזאת מבלי לאבד את שאספה בדרך. כך, יחד עם האומץ לעזוב בנעוריה את אורח החיים הדתי היה לה גם האומץ שלא לעזוב אף פעם את אלוהים.
וכך לפני 10 שנים כשגילתה את מחלת הסרטן בגופה ידעה אמא שלי לברוא את עצמה מחדש, ולאזן בין חדש לישן, בין עצמאות למסירות, בין התחברות אל הילדה שבתוכה להתבגרות.

תודה אלוהים, על הזכות להיוולד לאמא שכזו ולאבא שכזה. אבא, שכעת עומד בפניו אתגר גדול כמו גם הזדמנות גדולה לברוא את עצמו מחדש.

אמא, מי ייתן ולא אשכח את המתנות שהעניקה לי תקופת החסד של החודש האחרון איתך:
לדעת לסלוח. לא לחכות יותר מידי, לסלוח, גם לעצמי.
לדעת לא לבזבז את חיי על מה שאני לא באמת רוצה בו.
לדעת להיות כל רגע מודע ומודה. במודעות לפלא החיים ובהודיה.
ולמענך אמא שלי ולמענם של שני העוברים, שני נכדים נוספים המחכים ללידתם, אני רוצה להגיד גם היום גם עכשיו:
ה-ל-ל-ו-י-ה!

אמא שלי, פלא שלי, לעד תהיי המגדלור שלי, השמש המאירה גם בלילה.
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי את עימדי.
אני נשבע לך אמא לשמור על הלב השמח, להיות מאושר באמת. להיות אמיתי. לחיות את האמת שלי.

תהא נשמתך הטובה והאהובה צרורה בצרור החיים, בצרור האוהבים.
אני אוהב אותך אמא.