מדוע לא אמול את בני

אפילו בשרב הכי כבד
ידעתי שהגשם עוד ירד
ראיתי בחלון שלי ציפור
אפילו במשב סופה וקור
לא פעם זה קשה
אבל לרוב מילה טובה
מיד עושה לי טוב

(יעקב גלעד)

מה זה בכלל ברית מילה?
הליך המילה עצמו ביהדות כולל שלושה שלבים שונים: מילה (חיתוך העורלה בסכין), פריעה (קילוף העור הדק מעל העטרה), ומציצה (של הדם מהפין הנימול, אשר באופן מסורתי מבוצעת ישירות בעזרת פי המוהל). כשהתינוק הזכר נולד, העור העוטף את הפין ארוך מהפין עצמו וממשיך עד אחרי קצה הפין, מתקפל פנימה וחוזר עד לתחתית העטרה (ראש הפין). העור העוטף את העטרה, על חלקו החיצוני והפנימי, הוא הערלה. במהלך הברית, המוהל קורע או פושט את עור הערלה מעל העטרה. בחיתוך אובדים למעלה משלושים אחוזים מעור הפין (השטח החסר אצל אדם מבוגר הוא כמאה סמ"ר).

אבל לעורלה אין בכלל חשיבות!
לעורלה תפקידים שונים בחיי האדם, ואלו משתנים במשך חייו בהתאם לבגרותו הגופנית. בתחילת חייו, העורלה צמודה לעטרת הפין ותפקידה העיקרי הוא לשמור על הפין מלכלוך הנובע מהפרשות הצואה והשתן. לרוב אין העורלה נפרדת מהעטרה באופן ספונטני ומתקפלת מעל ראש הפין, אלא לקראת גיל שלוש, ובמקרים רבים גם יותר מאוחר, אפילו עד גיל ההתבגרות. במשך כל הזמן הזה, העורלה שומרת על העטרה כאיבר פנימי, ועור העטרה נשאר דק, רך ולח.
לקראת התבגרותו של הילד, מתחילים להתרחש שינויים באברי המין שלו שמתחילים לגדול. בשלב זה, ברוב המקרים, העורלה כבר מופרדת מהעטרה, והילד כבר חווה זקפה במהלכה יוצאת העטרה מתוך העורלה, ולאחר מכן חוזרת למקומה. בגיל זה ממשיכה העורלה לתפקד כמגן על ראש הפין.
תפקידה העיקרי של העורלה אצל הגבר הבוגר הוא בזמן יחסי מין. בעת הזקפה מכסה עור העורלה את כל הפין. גם לאחר שהיא מכסה את הפין נשארת העורלה כעור רפוי אשר חלקו הקדמי מכוסה בשכבה רירית דקה. בעת קיום יחסי מין, המגע בין הפין לבין דפנות הנרתיק של הפרטנרית או פי הטבעת של הפרטנר, הוא בעיקר בעורלה. גם השכבה הרירית הדקה וגם העובדה שעור העורלה רפוי, גורמים לכך שלא נוצר חיכוך ובזמן התנועה פנימה והחוצה העורלה היא זו ש"סופגת" את המגע ועוזרת בסיכוך המקום.
העורלה עצמה עשירה מאד בסיבי עצב ובקצות עצבים, והתנועה הזו גורמת לגבר תענוג בעת קיום יחסי מין. גם לאישה התענוג גדול יותר, משום שאין חשיבות כמעט לכמות חומרי הסיכה שהיא מפרישה, וכך התנועה של הגבר בתוכה אינה יוצרת חיכוך אלא הבדלי לחץ בדפנות הנרתיק, ולכן החוויה עדינה ומרגשת יותר.
אבל גם אם לעורלה לא היתה כלל חשיבות לי זה נראה ברור שלכל איבר בגוף, במיוחד כזה שמכיל קצות עצבים רבים (בניגוד לקצוות הציפורניים והשיער), יש תפקיד. לעיתים לחוקרים לוקח זמן לגלות את התפקיד של איבר מסויים (רק היום יודעים על היתרונות של התוספתן והשקדים במערכת החיסונית). הוצאת איבר מתפקד מגוף האדם הינה הטלת מום ואני מאמין שאסור לי להטיל מום בגוף אדם אחר ללא הסכמתו, לרבות בגופו של תינוק.

אבל לברית המילה יש גם יתרונות רפואיים.
רוב התומכים בברית המילה כהליך רפואי מדברים על סרטן הפין. זהו סרטן שמתפתח רק לאחר גיל 50 (ולכן האדם כבר יכול לבחור בעצמו אם לבצע ברית בגיל הזה כהליך מונע) ושיעורו באוכלוסייה הוא 1:100,000. הסיכון המדווח היום למוות בעקבות ברית (מזיהומים, סיבוכים או מחוסר קרישה) הוא בין 1:50,000 ל-1:500,000. לכן, גם אם הדיווחים לירידה בשיעור מחלת סרטן הפין נכונים (וזה עדיין שנוי במחלוקת) אין הצדקה לברית.
טיעון רפואי נוסף הוא סיכוי ההידבקות באיידס. יש מחקרים המצביעים על שיעור נמוך יותר (עד פי ארבע) של הידבקות באיידס בנימולים. המחקר נעשה באפריקה וגם הוא שנוי במחלוקת בספרות הרפואית ובעיני הרבה יותר פשוט כדי להימנע מאיידס זה להשתמש בקונדום.
עד כה לא נמצא הבדל בהיגיינה בין נימולים ללא נימולים, ורופאים רבים סבורים שהמילה דווקא מגדילה את שיעור ההידבקות במחלות מין. בנוסף, המילה אינה ניתוח נטול סיכונים והסיבוכים העיקריים של המילה כוללים: דימום, זיהום מקומי, זיהום כללי, קרעים בעור, חוסר עור, גשרי עור, דלקת פי השופכה, הצרות פי השופכה, עצירת שתן, זיהום בדרכי השתן, מחלת כליות חסימתית, נמק חלקי או מלא של הפין, קטיעה חלקית או מלאה של הפין, אובדן אשכים ומוות. סיבוכים שמורגשים יותר למן ההתבגרות הם: זיקפה מכאיבה, הנובעת מהסרת עור רב מדי וזיקפה עקומה, הנובעת מהסרה לא סימטרית של העורלה.

אז למה גם נוצרים בוחרים לעשות ברית מילה?
קודם כל, גם הרבה נוצרים אוכלים מקדונלדס וזו לא סיבה מספיקה בשבילי להכניס רעל לגוף שלי. חוץ מזה, זה לא מדוייק: בארה"ב אכן יש אחוז גבוה של נימולים כ-50%, אך בקנדה הוא 25%, באוסטרליה ובניו זילנד כ- 10%, סקנדינביה ובשאר ארצות אירופה פחות מאחוז בודד, ובאנגליה צנח אחוז הנימולים מתשעים אחוזים לעשרה לאחר שהממסד הרפואי קבע חד-משמעית שהמילה מזיקה. כל אגודות הרופאים וממסדים רפואיים בעולם נמנעים מלהמליץ על מילת בנים.

לא אכפת לך שהילד לא יהיה יהודי?
האמת שלא ממש. הוא סומך עליו שיוכל לבחור לעצמו את הדת, הזהות והאמונה שלו. אני מאמין שיהדות תהיה אחד מהמרכיבים הרוחניים שהוא יספוג בילדותו, לפחות ממני. בכל מקרה, לפי ההלכה היהודית כל ילד שאימו יהודיה הוא יהודי אם עשה ואם לא עשה ברית מילה. ברית המילה הינה מצווה חשובה (החלה על האב) ואם היא לא נעשתה, על הילד לבצע אותה בעצמו כמבוגר (בהנחה שהוא רוצה לשמור מצוות). מבחינה דתית עדיף לא לבצע מילה כלל מאשר לבצעה עם רופא שאינו מוהל כי במקרה שהמילה מבוצעת על ידי רופא שאינו מוהל, לילד אין אפשרות לדעת שלא באמת עבר ברית יהודית (כי חיצונית הוא נראה זהה לשאר הנימולים) ולכן אינו יכול לדעת שחובה עליו לבצעה בשנית. בכל מקרה, זו תעלומה בעיניי מדוע כל-כך הרבה חילוניים בוחרים לבצע מתוך תרי"ג מצוות רק את המצווה השנויה במחלוקת הזו.

אבל מה לגבי המסורת?
אני אוהב מסורות, אני אוהב לשמור ולשמר מסורות, אני אוהב הרבה מהמסורת היהודית. אבל אני מעדיף לחדש מסורות ולחפש טקסים חדשים שלא יערבו סבל, אלימות או כפייה. בעוד שכולנו מזדעזעים בצדק ממילת בנות במסורות אחרות וסבורים שיש להגן על הבנות מההתעללות הזאת, מילת בנים למרות שהיא אותה פעולה ממש אינה נתפסת על-ידי רובנו ככזאת. באפריקה לדוגמא מילת הבנים והבנות נתפסה מאז ומעולם כעניין סימטרי עם הנמקות זהות.

אבל למה לגרום לילד לסבול מנידוי, חרמות והצקות מיותרות?
אני מאמין שאנו מסוגלים לגדל ילד בטוח בעצמו, מאושר ועדיין עם עורלה. בבסיס האמונה שלי נמצאת קהילה תומכת, סבלנית, משקפת ורב-גונית, המורכבת מילדים שונים מרקעים שונים ועם עורלות שונות. אבל בבסיס נמצאת גם האמונה שלהיות שונה, או חריג, זה לא רק מקור של סבל אלא אפילו של העצמה. זה אחד המסרים שאני רוצה להעביר בחינוך שלי – לא לפחד להיות שונה, לא לוותר על הייחוד והאמירה המקורית בעבור קונפורמיות חברתית.
אפילו בישראל, בחברה הכללית "הנורמטיבית", יותר ויותר הורים חילוניים מחליטים שלא למול את בניהם. בעשור האחרון חלה עלייה משמעותית במספר התינוקות בארץ שלא נימולו. בין אלה שהחליטו לא למול את בנם נמצאים הורים שחוו נזק לתינוק אחר שמלו או שחוששים מפני נזק לתינוק, עולים חדשים שאינם מחוברים לטקס, ויותר ויותר הורים שסבורים שמילה לבנים היא אכזרית ומשאירים את ההחלטה על קיומו של אקט בלתי הפיך שכזה לילדם.

אבל אם הילד יבחר לעשות ברית בגיל מבוגר יותר זה יהיה הרבה יותר טראומטי וכואב.
המילה איננה כואבת פחות בגיל צעיר מאשר בגיל מאוחר. לתינוק מספר רצפטורים (קצות עצב) לכאב זהים למספר הרצפטורים אצל מבוגר ולכן גם אם המילה נעשית בהרדמה חלקית (שמבוצעת על ידי זריקה כואבת) עדיין תהליך ההחלמה כרוך בכאב.
הרבה חושבים שאם התינוק אינו זוכר את הכאב הוא לא משפיע עליו. כל החוויות שלנו, במיוחד כאב, מאוחסנות במוח בדרך כזו או אחרת. בעוד שאצל מבוגר האיחסון הוא בזיכרון מודע ולא מודע, אצל תינוק האיחסון הוא רק לא מודע. לכן, למשל, תינוק שעבר ברית מילה יבכה יותר בכאב הבא שיחווה (במתן חיסונים לדוגמא) מתינוק שלא עבר ברית מילה. חוויה שמשפיעה לרעה בצורה לא מודעת גרועה לדעתי מחוויה שמשפיעה לרעה בצורה מודעת שכן יותר קל להתמודד ולהבריא מהחוויה המודעת.

ולא אכפת לך לפגוע ברגשות המשפחה שלך?
אינני מוכן להקריב משהו שאינו שלי לטובת יחסי עם בני המשפחה. כתבתי כאן בבלוג לא מזמן: "כמה זה מיותר לבזבז את חיינו בניסיון לא לפגוע אחד בשני". כתבתי את זה בהקשר של הקושי של אמא שלי לקבל את ההומואיות שלי ואת ההחלטה שלי לסוע לתמרה. שתי נקודות שמאוחר יותר היוו גם מקורות השראה והעצמה לדרכה שלה. אני חושב שלפעמים לוקח זמן לעכל רעיונות חדשים אבל אחרי שמתרגלים אליהם ומבינים אותם הם כבר לא חדשים, מהפכניים ומאיימים כפי שהיו בהתחלה. אני מצדי בכל מקרה אמשיך להיות חלק מהמשפחה הביולוגית המורחבת שלי ואתן לבני ובנות המשפחה תמיכה ואהבה ללא תנאים.

אני פתוח מאוד ואפילו סקרן לשמוע מחשבות, דעות ועובדות שונות בנושא הזה.
מידע נוסף אפשר למצוא ב:

http://www.britmila.org.il

http://www.gonnen.org