ראינו את עתיקות פאסטום, עיר יוונית מהמאה ה- 6 לפני ספירת העומר שנותרו בה 3 מקדשים עומדים כאילו כלום לא הזיז להם, ביקרנו בחוות באפלו "אורגנית" לייצור גבינת המוצרלה, וטיילנו בפארק הלאומי צ'ילנטו – אתר מורשת עולמית של נופי תרבות. ממנזר צ'רטוזה השני בגודלו בעולם שנבזז על ידי נפוליאון, לפרטוזה – מערת נטיפים עצומה שהתגלתה לאחר פינוי 13 טון צואת עטלפים. ביום האחרון הגענו יחד עם עוד רבבות תיירים חצי מעולפים לפומפי שנקברה תחת אפר וולקני בעת התפרצות הר הוזוב בשנת 72 לספירה. ומשם, בדרך לשדה התעופה עלינו לפסגת ההר הוולקני עד שלועו התגלה וקצת פחדתי כשגיליתי את העשן שעלה מחריצים באדמה.
החווייה האנתרופולוגית המרגשת באמת היא המפגש עם חבורה בת שישים פלוס (המבוגר ביותר היה בן 84), רובם זוגות, הרבה מורות לשעבר, מלבד אחת או שתיים כולם אשכנזים, על הציר שבין קדימה למרצ, כולם אנשי בסדר, אנשי בסדר גמור. רובם פנסיונרים שהפכו את הטיול בעולם למקצוע שני: על חולצותיהם כתוב: סן-פרנסיסקו, ברצלונה, ניו-זילנד, לאס-וגאס… ואחת הגיעה ישר מטיול מודרך במוזיאונים בפאריס. אחרי כמה ימים כבר התמקצעתי בלספר את סיפור חיי המשונים המעוררים סקרנות עד פחד: "זה מטורף שאתה לא אוכל דגים! הרי ביהדות לא מבקשים סליחה מהדגים כי הם בעצמם אוכלים אחד את השני! אני לא מבינה את זה! לא שיש לי ביקורת". אני מנצל את ההזדמנות כדי להתבונן לזיקנה בעיניים. בוחן איך מתיילדים בגיל הזה: מספרים בדיחות גסות, רבים על מקומות באוטובוס ומתלוננים על גודל החדר במלון, על האוכל ועל מזג האוויר. זוג אחד סיפר לי שמתוך מודעות לתחומי העניין המוגבלים יש להם חוק בטיולים: לא לדבר על פוליטיקה, ולספר רק על נכד אחד ומחלה אחת.
בחוות הבאפלו האורגנית (היחידה באיטליה!) כולם מתרשמים מהתנאים הטובים בהם מוחזקות החיות. הם לא משתמשים בכימיקלים ולכן מחצית מהילודה מתה בגיל צעיר. את הזכרים הצעירים מוכרים לשחיטה (10 יורו לראש עבור אוכל לכלבים) כי מספיק 6 באפלו זכרים כדי להזריע את מאות הנקבות כך שימשיכו לתת חלב כשעליהן צ'יפ ממחושב שמאפשר או לא מאפשר להן לאכול או לחלופין להתחבר למכונת המתכת האוטומטית ששואבת את עטיניהן. את התינוקות שנולדים מפרידים מיד מהאם לבל תתרגל למתק השפתיים. מתחתן רצפת בטון הנשטפת מהצואה המצטברת כל כמה שעות. "הן לא מכונות" מבהירה המדריכה הנחמדה כדי להסביר שלפעמים לוקח 3 חודשים עד שהן מתעברות שוב. למה לא תאכל מוצרלה? הרי זה אורגני! כל ויכוח מגיע בסופו של דבר לשאלת טבע האדם – האם אחווה, שיתוף וחברתיות או ניכור, בצע ותחרותיות. אפילו שתי ציפורים שמשחקות ביניהן מגוייסות לעניין: "תראה, אפילו בטבע הם רבים".
אבל למה אני חייב להיות כל-כך שלילי תמיד? יכולתי לכתוב על הנופים המדהימים שהזכירו לי את היופי הבתולי שמתחת לכל זה ועזרו לי להרחיב את לבי גם מול עיניו של הדג שהביטו אלי מהצלחת שלידי. וכך או כך הכל היה שווה בשביל רגעי החסד האינטימיים עם אבא שלי שגם הוא מחליף קידומת כמוני, רק בתוספת של 40 שנים. לגלות איתו את הנצנוצים שבשקיעה המשתקפת בים, להתרגש איתו מפרח ציפור גן-עדן, לצלול איתו בטורקיז של המים הצלולים, לתת ביחד עדות לאימפריה שחרבה ולהיזכר שגם אנחנו סופנו לחלוף.
נהנית לשחק עם אחי הגדול בתחרות
במרחב הזה שלך.
פתאום מתגעגעת מאד.
צירוף המילים ציפור גן עדן
מוריד דמעות מעיני.
אני בת של אבא שלי.
שבת שלום אח.
1. לא מוכן להשתתף בתחרות יותר. (ונראה כמה זמן זה יחזיק).
2. חייכתי מהפוסט הזה שלך. נשמע שהיה לך הרבה זמן לתרגל ושאכן נצלת אותו.
בני דוד תחרותיים שכמותכם… (למרות שתמיד קצת כיף שגלעד לא מנצח…).
"לתת ביחד עדות לאימפריה שחרבה" – כבר אמרו לך שאתה יודע לכתוב, ילד?
לא האמנתי שלנו זה יקרה.
למרות הניסיון (המוצלח מאד יש לומר – של אמה, יעל ושלך) ובהעדרותם של גלעד ונועה -
אכן, קרסנו. חרבנו.
אבל ימיה של האימפריה היו מפוארים.
יש על מה להתרפק ולהגיד לבנינו ולבנותינו.
אמה, גם אני מתגעגע מאוד. השבת נכנסת ואני בהוסטל צפוף בצעירים יפנים. שבת שלום.
גלעד, זה לא חוכמה לצאת מהתחרות כשאתה מתחיל להפסיד.
(:
שי, מעניין, התכוונתי לאימפריה הרומית שחרבה ועוררה את הרהוריי לגבי קריסתה הצפויה של אימפריית הגלובליזציה של הקפיטליזם. את האימפריה הצנועה שהתכנסה בסלון בדב הוז אני מסרב להספיד. מן הסתם אני סתם נאחז. ובכל זאת. הנה – היא מתקיימת ומתחדשת במרחב הוירטואלי. ומרחבי אין חקר עוד צופן העתיד. לכתוב הוא יודע הילד. הילד בן שלושים.
כמורה (גם) להיסטוריה (אהמ, אהמ) אני יודע למה התכוונת (בלי הקטע של הגלובליזציה, קפיטליזם וכו') – אבל מה שיפה זה להוציא מהטקסט את מה שאני רוצה להוציא… (למרות שאני לא מורה לספרות, עדיין).
מזדהה עם התחושות שעולות כשנתקלים בסבל של אחרים במהלך זמן שמוקדש להנאה. וכשאתה עוד היחיד בקבוצה שמזהה את הסבל הזה.
ואולי, צריך להכיר בכך שמה שמשנה זה לא אם אנחנו מצליחים להתנתק מהסבל הזה או לא, אלא האם אנחנו עושים משהו כדי שהוא יפסיק (לאו דווקא באותו רגע, אלא בכלל, בחיים). לבעלי החיים לא איכפת אם אנחנו פועלים למענם כשאנחנו שמחים או כשאנחנו מעונים בעצמנו. בעיני עדיפה כמובן האופציה הראשונה (:
כן המורה. עכשיו הבנתי למה התכוון המשורר… זה מזכיר לי סצינה חשובה בטיול ששכחתי להזכיר: ערב אחד לפני האחרון מגיע למלון זמר איטלקי ואמא שלו (האיטלקים נשארים מכורים לאמא שלהם) ושר לנו שירים מכאן ומשם. הנשים (הרבה מורות כאמור) קמות לפזז. הגברים מלבד המדריך נשארים לשבת. אני קורע את הרחבה עם קרלה הארכיטקטית האיטלקיה בת ה- 50. לפתע ארוס, לפתע אנרגיה, לפתע רוח נעורים.
אחת המבוגרות שעיניה היו כבויות עד כה, קמה ממושבה ואני מזהה את פיזוזיה בדרך למעלית. היא חוזרת לקחת את המפתח ששכחה (ככה זה כשמבוגרים) ואני לוקח מידיה את התיק ומבקש רק ריקוד אחד. היא מתגלה כגירסה הנשית של ג'ון טרבולטה. עיניה בורקות ועל פניה לראשונה מתחילת הטיול – חיוך. היא נשארת עוד שעה של ריקודים כאילו היא בת 17 במועדון "זמן אמיתי" או "פסק זמן". שהחיינו והגיענו לזמן הזה. אבא אומר לי לכתוב ביומן שעשיתי מעשה טוב.
שלום לעומר השמח! אני שמח על התזכורת המשמחת הזו. עד שלא כולם שמחים – אף אחד לא שמח!
שלום בן דוד
בשבוע האחרון אני לומדת עם אמיתי כל יום חצי שעה אנגלית
לקראת הכפר הגלובאלי שבדרך.
לפעמים אנחנו לומדים כל מיני שירים
השבוע למדנו את השירים של "שיער" והגענו למילה
cousin
וראיתי כמה המילה הזאת מלאה בזכרונות ומשמעויות בשבילי.
וגם בשביל הילדים שלי כבר…
לחיי המפגשים הנוספים באימפריה שעוד נשקם את הריסותיה ונמצא את כל השרידים הארכיאולוגיים בין ההריסות.
ולאורי – אבא סיפר לי שמאד השתפרת בריקוד…
הוא גם סיפר על הזאת שעשתה לך "חיינדלאך" (מזמן לא שמעתי את אבא בביטויים כאלה ביידיש)
שולחת את המילים של השיר הנפלא
שבזכות אמיתי הספקתי ללמוד בעל פה …
I got life, mother
I got laughs, sister
I got freedom, brother
I got good times, man
I got crazy ways, daughter
I got million-dollar charm, cousin
I got headaches and toothaches
And bad times too
Like you
I got my hair
I got my head
I got my brains
I got my ears
I got my eyes
I got my nose
I got my mouth
I got my teeth
I got my tongue
I got my chin
I got my neck
I got my tits
I got my heart
I got my soul
I got my back
I got my ass
I got my arms
I got my hands
I got my fingers
Got my legs
I got my feet
I got my toes
I got my liver
Got my blood
I got my guts (I got my guts)
I got my muscles (muscles)
I got life (life)
Life (life)
Life (life)
LIFE!