שלום בן דוד
בשבוע האחרון אני לומדת עם אמיתי כל יום חצי שעה אנגלית
לקראת הכפר הגלובאלי שבדרך.
לפעמים אנחנו לומדים כל מיני שירים
השבוע למדנו את השירים של "שיער" והגענו למילה
cousin
וראיתי כמה המילה הזאת מלאה בזכרונות ומשמעויות בשבילי.
וגם בשביל הילדים שלי כבר…
לחיי המפגשים הנוספים באימפריה שעוד נשקם את הריסותיה ונמצא את כל השרידים הארכיאולוגיים בין ההריסות.

ולאורי – אבא סיפר לי שמאד השתפרת בריקוד…
הוא גם סיפר על הזאת שעשתה לך "חיינדלאך" (מזמן לא שמעתי את אבא בביטויים כאלה ביידיש)

שולחת את המילים של השיר הנפלא
שבזכות אמיתי הספקתי ללמוד בעל פה …

I got life, mother
I got laughs, sister
I got freedom, brother
I got good times, man

I got crazy ways, daughter
I got million-dollar charm, cousin
I got headaches and toothaches
And bad times too
Like you

I got my hair
I got my head
I got my brains
I got my ears
I got my eyes
I got my nose
I got my mouth
I got my teeth
I got my tongue
I got my chin
I got my neck
I got my tits
I got my heart
I got my soul
I got my back
I got my ass
I got my arms
I got my hands
I got my fingers
Got my legs
I got my feet
I got my toes
I got my liver
Got my blood

I got my guts (I got my guts)
I got my muscles (muscles)
I got life (life)
Life (life)
Life (life)
LIFE!

כן המורה. עכשיו הבנתי למה התכוון המשורר… זה מזכיר לי סצינה חשובה בטיול ששכחתי להזכיר: ערב אחד לפני האחרון מגיע למלון זמר איטלקי ואמא שלו (האיטלקים נשארים מכורים לאמא שלהם) ושר לנו שירים מכאן ומשם. הנשים (הרבה מורות כאמור) קמות לפזז. הגברים מלבד המדריך נשארים לשבת. אני קורע את הרחבה עם קרלה הארכיטקטית האיטלקיה בת ה- 50. לפתע ארוס, לפתע אנרגיה, לפתע רוח נעורים.
אחת המבוגרות שעיניה היו כבויות עד כה, קמה ממושבה ואני מזהה את פיזוזיה בדרך למעלית. היא חוזרת לקחת את המפתח ששכחה (ככה זה כשמבוגרים) ואני לוקח מידיה את התיק ומבקש רק ריקוד אחד. היא מתגלה כגירסה הנשית של ג'ון טרבולטה. עיניה בורקות ועל פניה לראשונה מתחילת הטיול – חיוך. היא נשארת עוד שעה של ריקודים כאילו היא בת 17 במועדון "זמן אמיתי" או "פסק זמן". שהחיינו והגיענו לזמן הזה. אבא אומר לי לכתוב ביומן שעשיתי מעשה טוב.

שלום לעומר השמח! אני שמח על התזכורת המשמחת הזו. עד שלא כולם שמחים – אף אחד לא שמח!

מזדהה עם התחושות שעולות כשנתקלים בסבל של אחרים במהלך זמן שמוקדש להנאה. וכשאתה עוד היחיד בקבוצה שמזהה את הסבל הזה.
ואולי, צריך להכיר בכך שמה שמשנה זה לא אם אנחנו מצליחים להתנתק מהסבל הזה או לא, אלא האם אנחנו עושים משהו כדי שהוא יפסיק (לאו דווקא באותו רגע, אלא בכלל, בחיים). לבעלי החיים לא איכפת אם אנחנו פועלים למענם כשאנחנו שמחים או כשאנחנו מעונים בעצמנו. בעיני עדיפה כמובן האופציה הראשונה (:

כמורה (גם) להיסטוריה (אהמ, אהמ) אני יודע למה התכוונת (בלי הקטע של הגלובליזציה, קפיטליזם וכו') – אבל מה שיפה זה להוציא מהטקסט את מה שאני רוצה להוציא… (למרות שאני לא מורה לספרות, עדיין).

אמה, גם אני מתגעגע מאוד. השבת נכנסת ואני בהוסטל צפוף בצעירים יפנים. שבת שלום.

גלעד, זה לא חוכמה לצאת מהתחרות כשאתה מתחיל להפסיד.
(:

שי, מעניין, התכוונתי לאימפריה הרומית שחרבה ועוררה את הרהוריי לגבי קריסתה הצפויה של אימפריית הגלובליזציה של הקפיטליזם. את האימפריה הצנועה שהתכנסה בסלון בדב הוז אני מסרב להספיד. מן הסתם אני סתם נאחז. ובכל זאת. הנה – היא מתקיימת ומתחדשת במרחב הוירטואלי. ומרחבי אין חקר עוד צופן העתיד. לכתוב הוא יודע הילד. הילד בן שלושים.

בני דוד תחרותיים שכמותכם… (למרות שתמיד קצת כיף שגלעד לא מנצח…).
"לתת ביחד עדות לאימפריה שחרבה" – כבר אמרו לך שאתה יודע לכתוב, ילד?
לא האמנתי שלנו זה יקרה.
למרות הניסיון (המוצלח מאד יש לומר – של אמה, יעל ושלך) ובהעדרותם של גלעד ונועה -
אכן, קרסנו. חרבנו.
אבל ימיה של האימפריה היו מפוארים.
יש על מה להתרפק ולהגיד לבנינו ולבנותינו.

1. לא מוכן להשתתף בתחרות יותר. (ונראה כמה זמן זה יחזיק).
2. חייכתי מהפוסט הזה שלך. נשמע שהיה לך הרבה זמן לתרגל ושאכן נצלת אותו.

נהנית לשחק עם אחי הגדול בתחרות
במרחב הזה שלך.

פתאום מתגעגעת מאד.
צירוף המילים ציפור גן עדן
מוריד דמעות מעיני.
אני בת של אבא שלי.

שבת שלום אח.