[...] בניסיון לגשר בין שני העולמות, אני מתייצב לביקור בעיר הגדולה ליסבון לכבוד יום השנה למהפכת הציפורנים. אנחנו קבוצה של 20 אנשים מתמרה והבאנו לעיר הענייה והעשירה הזו פרחים מהאביב של אלנטז'ו. הבאנו רצון להפגין בצורה אחרת. בחסד. לתמוך, להיות בשירות המהפכה והאנשים שמתעוררים מול מדינה קורסת. ליד הטנק שלקח חלק במהפכה הלא אלימה ההיא צעד איש עם דגל פלסטין גדול. כשעאידה הציגה אותי בתור החבר הישראלי שלה, הוא אמר: "אף אחד לא מושלם". אני לקחתי זאת בהומור, ודווקא עאידה נפגעה ואיבדה עניין. נפרדנו מהאיש ומהדגל והתבוננו ביחד בדרך שעשינו מפוליטיקה של דגלים לפוליטיקה של חסד. [...]

קראתי. והחכמתי. והסתקרנתי. אני רוצה להיות המשיח של עצמי!!!!

מזל טוב.

יומולדת
ברי סחרוף
מילים ולחן: ברי סחרוף

היום יום הולדת
תראי יש פה סוד ישן חדש
לפרוס את הלחם

=======================

היום יום הולדת
היום יום הולדת
היום יום הולדת
לאורי.

חג לו שמח
וזר לו פורח
היום יום הולדת
לאורי.

===========

תפילת יום הולדת
חוה אלברשטיין
מילים: תרצה אתר
לחן: משה וילנסקי

אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש,
זה שברוח לרגע נרעד,
אלוהים שלי, השעה שלוש,
יום שני, שנת שבעים ואחת…

ולי יש היום יום הולדת,
תל אביב, השעה שלוש,
לא בכל יום אני נולדת,
ולא בכל יום אתה מאחורי הברוש.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.

אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש,
זה שברוח הרכין את ראשו,
חמישה במאי, השעה שלוש,
יום שני… מה אכפת לך, מה אכפת לך אם הוא יבוא?…

הן יש לי היום יום הולדת,
בשנה שעברה הוא שכח,
וגם בשנה שלפני שעברה
לא זכר, תמיד הוא מבולבל כל כך.
עשה שהוא יזכור, אלוהים, תן לו אות,
אלוהי הנשים, אלוהי ההפתעות,
אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי המתנות והפרחים,
עשה שיזכור השנה,
עשה שיביא מתנה.

אלוהים שלי, אשר מאחורי הברוש,
זה שהרכין את ראשו אל ראשי,
אלוהים שלי, כבר אחרי שלוש,
ואצלי זה כבר קצת אחרי שלושים…

טוב, אז יש לי היום יום הולדת -
טוב, אז מה אם הוא שכח, אז מה יש?
בכל שתי דקות אישה נולדת,
בכל שתי דקות נולד איש טיפש.
לא צריך שום ניסים, אלוהים גדול,
הוא פשוט שכחן, הוא שוכח הכל.

אלוהי השמשות והירחים,
אלוהי השום דבר,
אלוהי השוכחים -
אז מה אם חלפה עוד שנה?
בגלל זה מוכרחים מתנה?…
אלוהים שלי…

לגעת במשהו קצת מושלם

כבר אמצע הלילה
חשבתי אולי כדאי לישון
אבל משהו תקוע
תקוע עמוק בתוך הגרון

נכון את יודעת
כל כך משגעת
לפני שאת בורחת
בואי בלי פחד
קחי אותי ככה

היום יום הולדת
חשבתי כמעט על כל הפרטים
הזמנתי לך חדר
שמיים כחולים עם כוכבים

=================

אני אוסיף כמה מילים שמתחילות מהסיום של גלעד…
שמים יכולים לשחוק סלע… מילים שכתבתי בלי קשר לפוסט הזה, ומוצאת לנכון לשתף פה.
להלל יחד.לפתוח את שירת ההלל שכתבתי ביום שישי.

הללי נפשי
מים ימיסו את מילות ההלל
לתוך השקט המהלל
מים יזרימו את מילות הההלל
אל תוך השקט המהולל.
מים והצבע השקוף
והשקיפות של הנפש
וכל הצבעים וכל השמים שמשתקפים לי בתוך הדבר הזה
שמציף אותי עכשיו.
כל הצבעים של נפשי המהללת
נמסים לתוך שקיפות.
מים רבים.
גדולים מקורות המים שבי
גדולים ממני
גדולים מיכולת התפיסה שלי
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
הללי נפשי את האהבה
הללי נפשי את השיקוף בין המם הראשונה למם האחרונה
בין פה לפה
נקודת ההשקה
הללי נפשי את הנקודה הקטנה האמצעית
מימ
ומקורם הוא בנקודה הקטנה האמצעית
הללי נפשי מתוכה אל תוכה
סוד הנשיקה
על פלגי מים
סוד הנשיקה בעיתה
כשהנפש מוכנה ומשתוקקת.
סוד הנשיקה אשר שורשיה שתולים באחד.
היא לא נגמרת הנשיקה הזאת.
היא לא נגמרת בכלל.
להאמין שאני נאהבת.
להאמין לכוחות הגדולים
הנושקים זה לזו.
הנושקים דרכינו.

אני לא מפחד משמרנות כי:
1. אני יודע גם לשנות.
2. לעיתים ניתן למצוא משהו חיובי בערכים מן העבר. לא כל מה שישן הוא בהכרח מיושן ולא שווה.

גנדי אומר שכל קהילה היא אוסף של יחידים. ולכן שינוי צריך לעבור דרך כמות גדולה של יחידים ואז החברה משתנית.

אני מניח שנסכים שרצוי שכל דבר יעמוד להרהור ולערעור. אין זה אומר שצריך לזרוק לפח ערכים שעד אתמול האמנו בהם. אני לא מאמין בשינויים רדיקליים מהיום למחר. אני כן מאמין שמים יכולים לשחוק סלע.

"ויתור על העצמי הוא דרך למציאת האני ולמימושו" – אפשר לשנות ל- "ויתור על האגו הוא דרך למציאת העצמיות ומימושה". מספיק בודהיסטי בשבילך?

אגב, אפרופו הטענה שסירסתי את בודהה – ניסיתי לבדוק האם הבודהה היה בתול וזה מה שמצאתי:
http://www.nomind.co.il/article.aspx?id=124

לסלף זה לשורר. לשורר זה לפעמים ללכת בדרך פתלתלה. למרות שניסיתי לדבוק בדיוק. הנה אני מתבונןן בפניי שלי בתוך עיניו של זולתי. הנה תם המונולוג והחל הדיאלוג המפתיע.

ממה אני פוחד? מלהראות את עצמי (כולל כל השדים), מלהישאר לבד (במיוחד ביום שישי בערב), מלאבד את עצמי (במיוחד באינטימיות שממוססת את הקו ביני ובין זולתי), מלאבד את אהובי או אהובתי (אתמול יולה הזכירה אל לאסה ואני הגבתי בחוסר רגישות מתוך הרגישות של הקנאה שעדיין בי) מלגעת (במיוחד במקומות שאני רוצה כל-כך לגעת) מלדעת (בדיוק את הדברים שאני לא יודע).

איך האהבה יכולה להגן עלי? אני ניסיתי לענות בשלושה פוסטים האחרונים. יצא פתלתל מידי בשבילך. אולי בכל זאת תנסה לענות אתה? ממה אתה פוחד ואיך האהבה יכולה להגן עליך? ואם לא – איך הבודהא/הסנגהא/דהרמה יכולים להיות לך מקלט וממה?

משפחת אילון היא בשבילי משפחה נורמטיבית. כל המבנה של משפחה הטרוסקסואלית, מונוגמית שגרה בדירה עם מקרר משלה ושני חדרי שירותים, אבא מפרנס, אמא עקרת בית, שני בנים ושתי בנות, 12 שנות לימוד במערכת החינוך הממלכתית, שירות בצבא… כל זה הוא בכלל לא מובן מאליו בשבילי. וגם היום, גם אם המשפחה יכולה להכיל בתוכה ביטויים של חריגות (טבעונות, קהילה, לא להתפרנס, מסעות רוחניים) זה נעשה מתוך הנחה שהם חריגים ואף פעם לא מתוך אימוץ אותנטי של נקודת המבט הרדיקלית, השונה. אבל מה זה בכלל משפחה? אוסף של יחידים. היינו שישה. את מי סופרים היום? הילה נחשבת? בכל מקרה, סקר של מינה צמח יגלה שיש עדיין במשפחה רוב לציונות, לקפיטליזם לאורח חיים בורגני ולנורמות החברתיות של המיינסטרים. אני כותב את זה בלי שיפוטיות אלא רק כתזכורת שכל הערכים האלה שהם מובנים מאליהם, מקבלים את העוצמה שלהם ואת ההגנה מפני הרהור וערעור בזכות העובדה שהם נטועים עמוק בלב המיינסטרים הנורמטיבי. ובכל זאת ברובד אחר כלנו רדיקליים במקומות שונים. והעיקר שזה העיר את הבן-דוד משלוותו ואפילו טשטש בין הכלפי חוץ שלו לבפנוכו.

אני דווקא כן מפחד מהשמרנות כי מטיבה היא שומרת אותי בעבר, ואני רוצה לברוא עתיד חדש. לא בטוח שהבנתי מה הקשר בין ההגדרה לדת של ליבוביץ לשמרנות. אתה רוצה לומר שאין שום מקום לשיפוט – מה יותר טוב שמרנות או חידוש/רפורמה/התקדמות? תלוי על מה רוצים לשמור ותלוי אם אתה מאמין שיכול להיות יותר טוב. אני מאמין שכן. שיהיה יותר טוב.

שיתוף על חסד-
סיימתי עכשיו תרגול מלא חסד של יוגה.
בסופו חשבתי לעצמי איך אני צריך לברך על כך שיש לי יכולת לתרגל ויותר חשוב (או לכל הפחות לא פחות חשוב), רצון לתרגל. הפעם, כל כך התרגשתי מהמחשבה הזו (ויש להודות שזו ברכה קבועה אצלי בסיום כל תרגול) שממש הרגשתי לחלוחית בזווית העין. ואז חשבתי לעצמי שאמא שמחה מזה. ואז המשכתי וחשבתי שהדבר שמייחד חסד הוא שכאשר יש לך אותו, יש לך רצון שכזה לחלוק אותו עם הזולת. אז הנה חלקתי.

ובקשר לבחירה:
כתבת:"בחירה קיומית מודעת באהבת הזולת כדרך חיים"
וזה נשמע גדול ולעיתים בלתי מושג אבל אז אני נזכר במה שאמרת לי לפני שהפכתי לטבעוני (אתה זוכר?). אמרת לי שכל ארוחה זו בחירה. ואם בארוחה אחת אוכלים לא טבעוני אז תהיה עוד ארוחה אחר כך, ואחרי שבועיים כבר לא אכלתי יותר פיצה.
ואני אומר לך ולעצמי שבכל דקה יש בחירה. ואחרי כל דקה יש דקה נוספת. ואני כבר מחכה לשבועיים שיעברו. ואני מחכה להם כבר המון זמן.

תגובות מהעבר:
1. הגדרה של דת על פי יל:
האמונה הדתית היא הכרעת האדם להכיר באמת של עקרונות וכללים המחייבים אותו ומנחים אותו בדרכו בעולם הערכים ובעולם המעשה.

2. "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" – ל' יוצא נגד השימוש החילוני בחצי משפט דתי. הוא טוען (ובצדק) שחילוני שמעתיק את חצי המשפט הראשון ללא התייחסות לחצי השני, הוא מסלף.

3. מקלט באהבה – בקצרה: למקלט יש שתי איכויות – פחד מפני משהו, ואמונה שיש משהו שיכול להגן. בזמן מלחמת המפרץ לקחנו מקלט בניילונים וסלוטייפ. היום זה אולי נראה מופרך. עכשיו תענה לי אתה איך אהבה יכולה להוות מקלט. ממה אתה פוחד ואיך האהבה יכולה להגן. דומני שאתה כותה על כך בצורה די פתלתלה בפוסט הנוכחי.

4. כתבת: "מצחיק שמשפחה שהיא בעיניי כל-כך נורמלית, נורמטיבית, מיינסטרימית, שמרנית – מצטיירת בעיניך כסמל לקיצוניות. הכל יחסי."
בכלל לא יחסי. תסתכל שוב על ההגדרה של דת.
אני מסכים עם שי שאין נורמאלי. מי בכלל רוצה להיות שם? יש נורמטיבי ואני יודע שגם שם איני רוצה להיות. מהמיינסטרים איני מפחד (למרות שגם שם לא תמצא אותנו) וגם לא מהשמרנות.

כתבת:
"וכאן יש להצביע על פרדוקס העצמיות הבודהיסטי: דווקא אקט החסד של ויתור על העצמי הוא דרך למציאת האני ולמימושו."

זהו סירוס גס של הבודהיזם. בשום מקום בבודהיזם לא תמצא קריאה לוותר על העצמי. איך אפשר? מיהו זה הכותב שורות אלו? כן תמצא קריאה למוסס את הקו ביני ובין זולתי. למרות שזה עשוי להישמע לך דומה, זה לא. התכלית היא אכן כפי שכתבת, מימוש העצמי או במילים פחות מתיפיפות, לביות מאושר.