סקס אחר

במטוס משם לפה חברתי לספסל התלוננה באוזניי הדייל על שלא קיבלה את המנה הצמחונית (או הכשרה?) שהזמינה. בניסיונו לפייסה שלף הדייל החתיך את רשימת ההזמנות המיוחדות שבכיסו, ולצד עמודת השמות נחשף גם רישום מרשים בעט כחול של איבר מין זכרי. כולנו העמדנו פנים כאילו אנחנו אנשים בוגרים ואחראים ושעל הנייר מודפסים רק שמות באותיות לטיניות, אבל איבר מיני שלי התחיל לרגוש מהאמת החשופה.

בליסבון מצאתי את עצמי מול הסרט החדש והמבחיל של לארס פון טרייר – "אנטיכרייסט". פעם חשבתי שהוא גאון והיום הוא נראה לי כמו ג'אנקי של סבל. האם אני השתניתי או הוא? דווקא הוא מעז לגעת בקשר בין מיניות ואלימות, במלחמה שבין המינים ואפילו בלילית, במכשפות ובפטריארכיה. אבל הכל ללא חסד. כמה חבל.

כבר כמעט שנתיים אני אוהב את אותה בחורה. גם כשחיה בברלין עם בן-זוגה וגם עכשיו כשהערוץ המיני סגור בינינו מבחינתה. אוהב. אוהב. אוהב. ואפילו עוד יותר. מגלה שזה לא תלוי במה היא נותנת או לא נותנת לי, נוגע במשמעות אהבה ללא תנאי. קוראים לה יולה וזה התחיל בארבעה ימים בסוף הקיץ. עכשיו הקיץ מתחיל. השמש נדיבה כבר 3 ימים.

זו לא כמות הסקס אלא העובדה שלא צריך להסתיר, להתבייש או להדחיק את העובדה שאני אוהב סקס ועושה סקס. אני מצמצם את הפער ההיסטורי שנוצר בין האמת של הגוף שלי לאמת של המחשבה שלי. אני נותן כבוד לטבע הפראי שלי ומחדיר (איזה פועל זה) אליו מודעות ככה שסקס הופך לנושא מחקר במקום מקור לחרטה, בושה, גועל ובלבול. דרך המיניות אני לומד להבין את העולם, לדעת אישה, לדעת איש, לדעת. דווקא דרך המגע התאים של הגוף שלי מסוגלים לקבל מידע שלא יכול לעבור דרך אמצעים אחרים. במיוחד ידע של ריפוי שכה נחוץ לאחר כל-כך הרבה שנים של ניכור, אלימות וחוסר אמון.

אני נשוי לאישה אחת, מאוהב באישה אחרת, ואב לילד עם אישה אחרת. זו סיטואציה שמגמישה את גבולות הנתינה והמחוייבות לזוגיות, למשפחה ולעולם. זה כל-כך מהפכני עד שלפעמים אנחנו בכלל לא מודעים לכמה רדיקליים, שונים, חורגים החיים שלנו. איך מביאים ילדים בתרבות חדשה שבה אפילו ההחלטה להפוך לאמא היא כבר לא פרטית, שבה האם הצעירה נותנת את אמונה במעגל המכיל, החכם, המנוסה, שגם אם אומר לה – "חכי עוד שנה, צברי ניסיון עם הילדים, העמיקי את אחיזתך בקהילה", היא מצידה לא תגיב ב"מניאקים, לא מבינים אותי, מה הם מתערבים", אלא באמון שהם דווקא רוצים בטובתה ובטובת הנשמה שרוצה לבוא דרכה.

עידן הפטריארכיה החל כשהאהבה הופרטה אלא שהפרטיות באה מגניבה. אין אדם על כדור הארץ שהוא פרטי. אהבה היא לא פרטית, היא אוניברסלית. ברור שהמימוש שלה הוא בצורת איש או אישה וסיפור אהבה, אלא שכדי שלסיפור האהבה הזה יהיה סוף טוב באמת, כזה שבו האהבה נשארת גם לאחר שהמוות מפריד בין הגיבורים, צריך שבט שמחוייב לתמוך באהבה. כמו שצריך שבט שלם כדי לגדל ילד אחד, כך צריך קהילה שלמה כדי לתמוך בזוג אחד.

לו הורתי בעת שהבריאה עוברה
וזרע ילודי מפלצת בחיקה
הייתי חי לצד ענקת צעירה
כחתלתול חשקן למרגלות מלכה

הייתי אז רואה: גופה ונשמתה
פורחים ומתעצמים בעינוגי אימים
ומנחש: ליבה ילחש אש עלטה
בדמי עיניה, שם מי ערפל זורמים.

הייתי מתהלך ושט בה כחגב,
רומש לי על מדרון ברכיה הנשגב
ולא אחת בקיץ
בהצלף חמה,

עת על שדה אדיר, לאה היא התפרשה,
שקעתי לי בצל שדיה בתנומה-
ככפר שוחר שלום על צלע הר נישא.

(בודלר, תרגום: דורי מנור)