נקודה פרטית של חירות ותמונת העולם של העתיד

"בכל דור יש פירוש חדש על יציאת מצריים.
ולא רק בכל דור, אלא בכל אדם יש נקודה של חירות,
שהיא פירוש ליציאת מצריים.
ואת הנקודה הזאת יכול לברר רק האדם עצמו".
רבי יצחק מאיר מגור

מאז שמצאתי את הדברים הללו, לפני די הרבה שנים, כתובים בספרו של הרבי הראשון לבית חסידות גור הם משמשים לי כמוטו לכל ההגדות של פסח שאני עורך עבור ליל הסדר האלטרנטיבי שלנו. מה שאומר הרבי מגור זה שהנקודה הפנימית של החירות קיימת בכל אדם, גם במי שמאד רחוק ממנה, והיא פירוש חדש ואישי מאד לסיפור הגדול של יציאת מצריים. לכל אחד מאיתנו יש פירוש כזה. אבל אף אחד אחר לא יכול לעשות עבורנו את העבודה. כדי לצאת ממצריים חייבים לקחת תרמיל ומקל ולארוז כמה דברים ולאפות כמה מצות ולצאת אל הלא נודע עם משה. זה לא עניין וירטואלי. חייבים להזיז ת'תחת. חייבים לעשות עבודה פנימית של בירור עצמי עמוק של מה היא החירות שלי? כי החירות שלי היא לא כמו שלך ולא כמו של אנשים שהיו לפנינו.

גם רבי זלמן שחטר-שלומי, מורי ורבי הזקן כתב לתלמידיו בשנה שעברה שלא די לנו להתעסק בתמונת החירות שהתקבלה בתורה לפני דורות רבים. בפסח צריך לבחון מהי תמונת החירות של העתיד? איך יראה העולם שלנו אם הוא יהיה עולם בן-חורין? אילו חלומות על חירות אנחנו מנחילים לדור הבא? לילדינו? האם יש להם על מה באמת לחלום?

במקום הזה אני מאד מתחבר לחברים שלי, ולרבים מהתלמידים שלי, החיים ועובדים בקהילת תמרה בפורטוגל, ומקדישים את חייהם לבדיקת העניין הזה של "מה זה באמת שלום"? איך אנשים חיים בשלום? נגיד שתפסיק אש המרגמות – איך יראה העולם כשהוא חי בשלום? איך מתפקדים אנשים בני חורין ללא שיעבוד בינם לבין עצמם?    ולא רק שלום בין בני האדם, אלא כדברי הנביא הושע האהובים עלי כל כך – גם עם חיית השדה ועוף השמים ורמש האדמה:  "וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית בַּיּוֹם הַהוּא עִם חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם עוֹף הַשָּׁמַיִם וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח" (הושע ב' כ).