22-18 במאי (שבועות), בקיבוץ עין דור.
בהנחיית סנדיה (רקפת) בר-קמה ושירי בר, ובסיועם של סאטי אלבר, אביב טטרסקי ואילן פרנקל.
הבודהה התווה דרך בת שמונה סעיפים לשחרור מסבל. אחד הסעיפים הוא פעולה נכונה: פעולה מטיבה, שאינה פוגעת באף יצור חי, ושזורעת זרעים של טוב. בריטריט זה נבחן את המשמעות של פעולה נכונה בהֶקשר של מעורבות ועשייה חברתית, סביבתית ופוליטית.
תרגול הדהרמה נועד לפתוח את ליבנו, לשחרר את התודעה שלנו מאמונות מגבילות, ולחשוף אותנו לאי-הנפרדות של הבריאה. התרגול מביא אותנו להבנה חווייתית שהדוקהא (הסבל) אינו אישי אלא אוניברסאלי, והוא מנת חלקו/ה של כל יצור חי. מתוך הבנות אלה, מתעוררת בנו חמלה כלפי כל ביטוי של סבל שאנחנו פוגשים, ומתעורר הרצון לפעול למען להקל על הסבל – הפנימי והחיצוני – בעולם.
ההבנה שהסבל אוניברסאלי מובילה אותנו לשמוט את המחסומים, ההפרדות, החומות והגבולות שאנחנו שמים בין "אני" ל"אתה", בין "אנחנו" ל"הם", ומעודדת אותנו לחקור את מקור הגבולות וההגנות שאנחנו מקימים סביבנו. החוויה של החוסר-נפרדות, של "הסבל שלי הוא הסבל שלך והריפוי שלי הוא הריפוי שלך" – מביאה אותנו לרצות לפעול; הרצון להיטיב עם עצמנו הופך באופן טבעי לרצון להיטיב עם הקהילה ועם החברה בה אנחנו חיים, מתוך הבנה חווייתית שמה שאנחנו קוראים לו "אני" הוא חלק מתהליך של אינטראקציות מתמידות, שהחברה היא חלק מהן.
מה אנחנו יכולים להביא לחברה בה אנו חיים? האם אפשר לפעול לשינוי החברה תוך שמירה על לב פתוח? האם ניתן לעשות זאת באופן שנושא פירות?
בריטריט מיוחד זה נשלב בין מדיטציית ויפאסנה לתרגילים מעולם האקטיביזם הרוחני, שאותו מפתחים מורים בודהיסטים מובילים – דוגמת ג'ואנה מייסי – המשלבים תרגול עם עשייה חברתית/סביבתית/פוליטית. במחצית הראשונה של כל יום נתרגל מדיטציה בשתיקה. את אחר-הצהרים נקדיש ללימוד, לתרגילים חווייתיים שונים ולשיתוף מהלב. סוגיות של אקולוגיה, פערים חברתיים והסכסוך היהודי-פלסטיני יהוו את הקרקע בה נבחן הן את עולמנו הפנימי והן את היכולת שלנו לעשייה בעולם הסובב אותנו.
הריטריט מיועד לכל מי שמרגיש/ה בתוכה/ו את הכמיהה לחברה צודקת, בריאה ושמחה ושרוצה לחבר בין הדהרמה לעשייה חברתית. אין צורך בניסיון בתחום המעורבות החברתית – הקורס ייתן השראה ועידוד מעשי להשתלב בעשייה כזו. אין צורך בהיכרות מעמיקה עם עולם הדהרמה או המדיטציה, אולם אנחנו מניחים שלמשתתפים יש רקע כלשהו בתחומים הללו.
על המנחות:
סנדיה (רקפת) בר-קמה, מורה לדהרמה ומנחת סדנאות ויפאסנה (תובנה) והתפתחות רוחנית. חייתה שבע שנים בקריפלו – מרכז ליוגה ומדיטציה בארצות הברית, שם תרגלה ולימדה סדנאות מדיטציה ומודעוּת.
מתרגלת ומלמדת מדיטציה המבוססת על מסורת התראוואדה הבודהיסטית ועל מסורת האי-שניות. שמה דגש על הקשר בין התרגול לחיי היומיום, על חקירת החוויה האישית האותנטית ועל האפשרות לחיות חיים ערים בכל רגע.
מלמדת בעמותת 'תובנה', ב'מרכז הישראלי לרפואת גוף-נפש', ב'מרכז אוריאל', ב'בית הספר לאינטליגנציה רגשית' ובמסגרות נוספות, מלמדת בקבוצות ובמפגשים אישיים.
שירי בר למדה אצל ג'ון סיד וג'ואנה מייסי, מתרגלת בדרך הדהארמה בוגרת מכון ערבה ללימודים סביבתיים ומסיימת בימים אלו תואר שני בהתמרת סכסוכים. שירי היתה רכזת בשביל זהב, היא מנחה בפרוייקט קומי שמקדם שיתופי פעולה בין ארגונים ישראלים ופסטינים. לפני שנה היא יזמה את קבוצת הפסקת האש שבלב שעוסקת בשינוי דעת הקהל הישראלית על ידי בחינת הדפוסים הפסיכולוגיים המזינים את המשך הסכסוך.
"אנחנו כאן אורחים לרגע"
שיר בודהיסטי.
זמנך עבר
מילים ולחן: אהוד בנאי
בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון
למסיבת פורים
ווקסמן עמד בפינה מבוייש,
זה היה לפני שהוא התחיל עם הנדודים.
"חשבתי שאתה בהודו" אמרתי לו
"אני בהודו" הוא אמר
"וגם אתה עכשיו בהודו
אתה לא מרגיש מוזר?!
אנחנו כאן אורחים לרגע
הבט סביב,
זאת לא המסיבה שלנו,
אתה מקשיב?"
"אני מקשיב" אמרתי לו
"וזה באמת שיר לא מוכר"
"נכון מאד" אמר לי ווקסמן -
"זמנך עבר".
בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון
לטיול שנתי
רוזמן נעלם עם הטייפ הנייד,
פתאום שמעתי אבי-רוד בין השיחים,
"המשאית לא תחכה" קראתי לו
"שיסעו כבר!" הוא אמר
"אני לא זז מכאן עד סוף הצד
זה קטע נהדר!
אנחנו כאן אורחים לרגע
הבט סביב,
זאת לא המשאית שלנו
אתה מקשיב?"
"אני מקשיב" אמרתי לו
"אבל מתחיל להיות לי קר"
"להתראות" אמר לי רוזמן -
"זמנך עבר"
בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון
ולא הכנתי שיעורים.
פיקסמן מזיע, רמז לי לבוא,
הוא רצה שנסתלק אליו לשמוע תקליטים.
"הפעמון כבר מצלצל" אמרתי לו
"שיצלצל" הוא אמר
"אין בכלל ממה לפחד
הכל כבר עבר,
אנחנו כאן אורחים לרגע
הבט סביב,
זה לא הפעמון שלנו,
אתה מקשיב?"
"אני מקשיב" אמרתי לו
"וזה חלום כל כך מוזר"
"תתעורר" אמר לי פיקסמן -
"זמנך עבר".
http://www.youtube.com/watch?v=8nA8sB1YMho
ומה עם החבילה?