שיחה מחו"ל

- הלו?
- שלום נשמה.
- אמא?! אני בשוק! בדיוק חשבתי עליך.
- התגעגעתי אז התקשרתי.
- גם אני מתגעגע.
- אתה יודע איך זה – גם כאן פסח ושוב אביב והגעגועים מציפים…
- אתמול הגיעה "חבילת ברזל" (עם טחינה, חלווה, ויטמינים…) מגלעד. הוא סיפר לי שדיבר עם אישה שחולה בסרטן ומאזינה לדיסק שלך מידי יום.
- זה משמח אותי מאוד.
- שם-בה ואני שרנו "אמא הו אמא"  במעגל האבנים, שמעת?
- בטח ששמעתי. שרתי איתכם, לא שמעת?
- בטח ששמעתי.
- ראית את התמונות החדשות של הילה ועדן?
- בטח שראיתי. זיסרים!
- את יודעת אמא, כל יום אני שוחה באגם לפני הזריחה. גם כשממש קר! כל יום. כמוך!
- ואני האמא שלו.
- פתאום ככה, עולים געגועים. מעולם בחיי לא הייתי מוקף בכל-כך הרבה ציפורים. לפעמים אני מרגיש שזו תזכורת ממך – להתעופף וגם לשיר. כמו שכתב פנחס שדה רגע לפני מותו על נערה יפה שהיתה אמו: "איך זינג וי א פייגאלע, אני שרה כמו ציפור". את נוכחת בכל ציפור ובכל פרח שמזכיר לי שאני לבד יתום מאם ושאני לא לבד לנצח נצחים. ספרי לי אמא על הנצח.
- בנצח אין מילים.
- בכל זאת יש מילים נצחיות, לא?
- [שתיקה]
- את יודעת אמא, לכבוד האביב ניקיתי את המיילבוקס שלי וגיליתי אוצרות חבויים ממך כמו למשל פשר חלום ששלחתי לך במייל וגם רסיס תגובה שלך בבלוג שלי: "מי שבגיל 29 או 49 או 81 חושב שסיים את התהליך של חקירה פנימית והתפתחות עצמית – שיקום. כולנו בתהליך. הכל תהליך. נועו נועו גלגלי שיניים. אלי, אלי, שלא נחליד לעולם. אמן".
- אמן.
- שבת שלום אמא שלי.
- שבת שלום נשמה.

לאמא (מאת: שם-בה)

תכתבי דרכי אמא את הזמן האחר,
את מימד הנצח הצרור בצרור החיים.
תכתבי דרכי את האור שנדלק ומהבהב,
כשאני פוקחת את עיני
ושומעת אותך קוראת לי בשמי,
כשאני עוצמת את עיני
ושומעת אותך קוראת לי בשמי האחר.
הצרוֹר כל כך גדול עכשיו, אמא,
וצרוּרים בו החיים והמוות וכל פרחי האביב.
את פורשת לפני שדה,
ועפה אל מחוץ לַצורה.
אני מריחה אותך מתוך כל דבר שטמונה בו אהבה,
אני מריחה אותך מתוך המילה אהבה עצמה,
שהיא שדה ובו ארבעה פרחים,
שניים באותו הצבע,
ושניים בצבעים אחרים.
אני מציירת בשלושת הצבעים,
כאילו היו צבעי יסוד.
אני מציירת יונה לבנה.
יונתי תמתי,
את עפה,
ומשאירה מאחורייך את סתר המדרגה.
אני מטפסת במדרגות הנסתר אל גבהייך.
רק איתך אפשר לדבר עכשיו, אמא,
כשהגֵנים מספרים סיפור
על הסולם שמחבר בין שמיים וארץ
ואני עולה ויורדת
עולה ויורדת.
אני בוחרת בחיים,
כן, אני בוחרת בחיים,
ונולדת מחדש
מבטן האדמה.
את שופכת רחמים
על הפרח שאני,
על שלושת צבעיו,
על אדמתו המיטיבה,
על השדה שהוא צומח בו.
בכל המילים שצומחות בשדה
אין מילה רחומה וחנונה
כמו המילה אמא.