זמן להתבונן בשבוע שחלף, זמן להתקשר לאבא לאחל שבת שלום, זמן להתגעגע לאמא ולסבתא, זמן לצלצל בפעמון הגדול שמזכיר לעצור לשתי דקות ולשלוח תפילה של שלום לארץ הקודש, זמן לפתוח "הארץ" ולגלות את השורה הירוקה של המוסף, זמן לחשוב על נסיעה לאוקיינוס ביום ראשון, זמן להתקלח ולהתגלח, לשיר "אללה הוא אכבר" בקבלת שבת, זמן לכתוב בבלוג או לחוש החמצה על שעוד שבוע עבר ולא העליתי פוסט חדש.
זמן להרהר על הערב של אמש – כשמרואן ומחמוד מבית-לחם דיברו עם כל הקהילה על המאבק הלא-אלים נגד הגדר ונגד הכיבוש. זמן לתת לדמעות של מרה לגעת בי – דמעות מול סיפורי העינויים, ההשפלות והדיכוי, ומול הלב הקר של העולם ומול גילוי המקומות הקפואים בלב שלי שלעיתים מסתגר ומתקשח. לתת למלים של עאידה לדעת בי – על הבחירה לבנות מודל שיהפוך את המערכת הישנה למיותרת במקום מאבק שבועי. זמן להודות על ההשראה שתמרה מעניקה למחמוד ומרואן ("בית-לחם תהפוך לתמרה") ועל התשובה המאוד פרקטית לשאלה "איך ספ הולצר יכול לעזור לפלסטינים".
זמן לתת לשמש ללטף אותי אחרי 3 ימים של גשם מבורך. זמן להחליט – שבת של שלום.
שבת שלום ומבורך!
http://www.youtube.com/watch?v=PjhEwRkzpnM
אני גיטרה
מילים ולחן: נעמי שמר
אני גיטרה
הרוח מנגן עלי
בחילופי עונות
אני גיטרה
מישהו פורט עלי
בחילופי המנגינות.
כשמתחשק לי לפלרטט
אני פוצח בדואט
גם אם זה טריו או קווארטט
זה לא מפריע.
על משבצות אדום לבן
אשכול בשל על השולחן
ואגסים דמויי סזאן
וגם סנגריה.
אני גיטרה…
אני סימן, אני עדות
לידידות ולבדידות
וגם במשעולי ילדות
אצעד לבטח.
הרפתקאות צועניות
במטוסים, באוניות
וטעויות צבעוניות
על פני השטח.
אני גיטרה…
מה שנוגע לבנות
יש הסכמים, יש הבנות
ואין לי, אין לי טענות
גם לא היו לי.
לא התייאשתי מימי
כי מה שלא קרה במאי
יקרה בעזרת השם ודאי
ביוני יולי.
אני גיטרה
הייתי פעם עץ אולי
ובתיבת התהודה
אני זוכר את
כל מי שניגן עלי
ואני אומר
תודה
ביצוע מרגש. אני זוכר את כל מי שניגן עלי ואני אומר תודה.