על כלכלה אחרת

רישומי מסע לתמרה של יועץ פיננסי

פוסט אורח מאת יורם קיסר

מזה 14 שנה אני עוסק בכסף של אנשים. לרוב מגיעים אלי אנשים שנקלעו לבעיות כלכליות ומחפשים עזרת "מומחה". לעיתים מגיעים דווקא אנשים שצברו הרבה כסף והם מבקשים עצה איך להפוך אותו ליותר.

כך או כך, שמתי לב במהלך השנים, שהאנשים עם כסף רב, לא נראו לי יותר נינוחים או רגועים, מאלה שלא היה להם. היה לדאגות שלהם ניחוח קצת שונה, נראה היה שהם פשוט החליפו דאגה אחת באחרת.

יותר ויותר נראה לי ששני המצבים האלה אינם צדדים שונים של המטבע, אלא מופע שונה של  אותו הצד. השאלה מהו איפה הצד השני של המטבע, השאירה אותי עם טעם רע בפה גם אחרי שהאנשים (משני הסוגים) עזבו את משרדי.

רעיון המציע שלחץ וקושי כלכלי, אינם  גזרה משמיים, אלא מעשה ידי אדם, לא היה חדש עבורי. מזה זמן רב, האמנתי שיש הוויה אחרת, צורת קיום, בה אנשים אינם נלחמים אחד בשני וביקום כדי להשיג את צרכיהם. קראתי לה בליבי "כלכלת שלום" או "כלכלה חומלת" אבל אם להודות על האמת ידעתי עליה מעט מאד והיא הבהבה בי כרעיון מופשט.

לעומת זאת,  רעיונות השלום והקהילה של תמרה היו לי חדשים. לקראת המסע לשם, עיינתי בכל החומר הכתוב שיכולתי להשיג על המקום. הצלחתי להכיל את הרעיונות של זוגיות ומין ללא מלחמה, שלום פוליטי, שלום עם הפלנטה, אלה בהחלט נראו לי מובנים, ניתנים ליישום, ובעלי בסיס רציונאלי סביר. לעומת זאת לא היה לי מושג איך בונים כלכלה ללא אלימות ועדיין יעילה וברת קיימה, על פניו נראו לי הדברים כהפכים מוחלטים.

לכפר תמרה שבפורטוגל הגעתי באמצע הקיץ. לאחר מסע של כמעט יממה, נחתי בחבל ארץ די שומם, שהזכיר בתחושה הראשונית  הכלאה בין רמת הגולן לצפון הנגב. גבעות נמוכות, חד גוניות  ומיליוני אלוני שעם מפוזרים עד קצות האופק.

כבר בדקות הראשות מרגע שהגעתי לכפר, נמסתי לתוך קבלת הפנים חסרת הפניות של מארחי, ההנחיות היו מאד פשוטות – ותאהב ותשתלב.

באמת בימים הראשונים בתמרה רוב מה שעשיתי היה לאהוב. מדהים איך נקודת המבט על העולם משתנה במרחב של אהבה ואמון.  תהיתי מתי יהיה הרגע המתאים להשתלב.

" יורם בוא מהר!" המזלג קפא באוויר בדרכו לפי, בזמן שאכלתי את ארוחת הצהריים. ש" שיום קודם שיתפתי אותה בתובנות ובמבוכות שעלו בי בנושא רכוש ורכושנות, קראה לי לבוא איתה. בדרך היא הספיקה לעדכן אותי שמדובר בפגישה של אנשים שמתכוונים לערוך מסע שלום בקולומביה. זאת הייתה  שיחה שמטרתה להדריך את המשתתפים איך להשיג את הכסף הרב שדרוש למסע בדרכי שלום. לפני שהיתי בטוח  שאני מבין לגמרי למה הכוונה, הינו בדרכנו למעגל האבנים. הגיענו לגבעה שהייתה מנוקדת בעשרות מצבות אבן. "הוזהרנו" שלא בטוח שנקבל תשובה, וכמעט בטוח שהתשובות אם נקבל כאלה, לא יהיו  דומות לאלה שאנחנו מצפים להן. צמד המילים ל"הקשיב בצניעות" המשך להדהד בי בזמן שהסתובבתי בין המצבות, מנסה לחוש את המצבה שאליה אני מרגיש את החיבור החזק ביותר.

לבסוף התיישבתי על גבי מצבה מאבן שחורה. עצמתי את עיני וניסיתי להיכנס למדיטציה, מבלי לדעת בדיוק מה אני אמור להרגיש או לחוות.  כמה שניות לאחר מכן הופיע משום מקום זבוב מרעיש ומטריד. ראיתי שאני לא מצליח להתעלם ממנו ולהתרכז, ופקחתי את עיני. זה היה זבוב שחור, ענק ועקשן מאין כמהו, עברה בי מחשבה שיתכן  והוא נצר למשפחת זבובים עתיקה שלמדה את שיטותה מהאינקוויזיציה הפורטוגלית. אני מודה שהאינסטינקט  הראשוני  היה להפליק לו מכה, ובזה לגמור את העניין. ברגע שלאחר מכן נסערתי מהמחשבה, באיזו קלות עולה בי האפשרות  לקטול חיים. אני מודה שזה היה אחד הרגעים המביכים בחיי, בצר לי, מצאתי את עצמי מדבר עם זבוב!, בקשתי ממנו סליחה על המחשבות האלימות שלי כלפיו, בקשתי ממנו שיבהיר לי מה הוא רוצה, ואיך אני יכול לעזור לו. הזבוב נחת מייד על שפתי העליונות והחל לטייל שם להנאתו. "אוקי " הבנתי. ירקתי טיפת רוק על כף ידי, הזבוב היגע מיד לרוק ובמשך כמה שניות מענגות מאין כמותן ינק את הרוק. כשסיים פשט את כנפיו ועף לו.

נשארתי המום, יכול להיות שהצלחתי לתקשר עם זבוב? במהירות חישבתי שאני גדול מהזבוב בערך פי מליון. ומה אם ישנה ביקום ישות שגדולה ממני פי מליון, או פי מיליארד? שאם אמצא דרך לתקשר עימה ולבקש ממנה לספק את צרכי, בשפה שהיא מבינה  ומתוך המניעים הנכונים, לא תהיה לה שום בעיה לעשות את זה- כמו טיפת רוק בשבילי?

ירדתי מהגבעה, בתחושה שאולי לראשונה בחיי  אני מכיל את התחושות של אהבה ואמונה ללא פחד. יחד עם זאת ידעתי שזה רק קצה חוט, רמז ראשון. חיכיתי בקוצר רוח לחלקי הפזל האחרים.

למחרת התכוונתי להגיע באופנים לברכות שנקראות "ברכות גן עדן", שהיו מרוחקות כ 17 ק"מ מתמרה, מתוך כוונה שאם יישאר לי כוח אמשך את דרכי לאוקיינוס. הרכיבה לשם הייתה מדהימה, הניווט היה קצת יותר קשה ממה שתיארתי, אבל לא ממש הפריע לי לטעות בדרך.

הברכות היו אכן  מדהימות ביופיין, לאחר זמן כשהתכוונתי להמשיך התברר לי שיש לי פנצ'ר בגלגל, ויחד עם האוויר בגלגל, יצאה ממני כהרף עין גם  השמחה והתושייה שהיו לי בנות לוויה עד לאותו הרגע. " איזה בעסה". באמת שלא ידעתי מה לעשות, הרגשתי נטוש בארץ שאני לא ממש מכיר, אין אף אחד מסוים שאני יכול לבקש ממנו לחלץ אותי, וממלא אין לי טלפון נייד לעשות את זה. במבט  ממרחק של זמן נראה לי שקצת הגזמתי בדרמה שהכנסתי למעמד, אבל באותו רגע   הרעיון לחזור את כל הדרך ברגל עם אופניים מפנצ'רות, נראה לי תבוסה שאין ממנה תקומה. שאלתי את עצמי מה הסכום בכסף שהיתי מוכן לשלם כדי להיחלץ מהמצב בו אני נתון, ונוכחתי לדעת שהסכום גבוה למדי.

תוך שאני סוקר במוחי את האפשרויות העומדות לרשותי נזכרתי "בשיחה" שהייתה לי עם הזבוב יום קודם. התמלאתי בביטחון, כל שעלי לעשות, הוא, לבקש בקשה באופן שהיקום יכול לשמוע ולהבין את הצרכים שלי. אחרי מלחמה קצרה עם האגו, שקעתי בשלווה מתוך ידיעה מוחלטת שצרכי יענו בדרך כזו או אחרת.

לאחר כמה דקות כבר היית ברכב שיצא מהברכות לכפר שנמצא בערך בחצי הדרך לתמרה, בשיחה עם הנהג, הבנתי שיתכן ותהיה בכפר אפשרות לתקן את הפנצ'ר ולהמשיך הלאה. בכפר לא הצלחנו לאתר טלאי ודבק לתיקון. הפורטוגזי כדבר של מה בכך היצע לקחת אותי לתמרה. בשלב הזה התפקעתי מרוב אהבה והכרת תודה לעולם, היה לי ברור שהוא עושה את המחווה הזו מתוך נדיבות טהורה, דבר שהפך את האפשרות להציע לו תמורה לבלתי נסבלת. בתמרה נפרדנו בהתרגשות  לשלום, כיאה למכרים וותיקים.

הגעתי לסדנת האופניים בכפר, למזלי היה שם אדם שהכיר את רזי המקום והפנה אותי לכלים ולחומרים המתאימים. זמן קצר לאחר מכן האופניים היו מתוקנות.

התכוונתי להציע תשלום עבור התיקון, לפי חוקי הכלכלה להם אני מורגל,  אבל אז ראיתי צנצנת עליה היה כתוב: " תרומות עבור תיקון אופניים" .  עברה בי התלבטות כמה לתרום, נזכרתי בסכום אותו היית מוכן לשלם כשהייתי בשיא הדרמה האישית שלי בברכה, ואותו הכנסתי לצנצנת. לרגע זה נראה לי מוזר לשלם סכום כל כך גבוה על תיקון פנצ'ר, אבל אז נפל החלק האחרון בפזל למקומו.

 עקרון נוסף, ב"כלכלה חומלת" מציע שזו אינה כלכלה ליניארית, כלומר אינני בהכרח משלם בעבור השרות למי ששירת אותי, אלא התשלום הוא לתוך מין בנק כללי, מעיין בנק חסדים עצום בו הכול מוצאים את מבוקשם. גובה התרומה מוכתב מרמת החמלה והכרת התודה שנוכחים בי באותו רגע.

 כלכלה חומלת היא קודם כל כלכלה רוחנית, היא לא יכולה להיות מכוונות להשיג מטרות חומריות. זוהי כלכלה שרואה את ההקשר הכללי של האדם, של הקהילה סביבו, ושל שאר היצורים חיות וצמחים.  כלכלה הרגילה, שואלת מה הכי משתלם ורווחי, במימד המצומצם של התועלות הניתנות למדידה בכסף או בשווה כסף. כלכלה חומלת מרחיבה את הגדרת הכדאי או המשתלם על ההקשר הכללי, ויוצאת מנקודת הנחה, שפעולה או החלטה מסוימת כדאים רק אם הם תורמים למערכת כולה.

היה לי קשה מאד לעזוב את תמרה, קשה יותר הייתה החזרה לארץ.

 אני מאמין ובוטח שישנה אלטרנטיבה אפשרית לכלכלה הקיימת. למרות שהיא עדיין לא ברורה לי לגמרי, העקרונות שלה מתחילים להתבהר. אני שולח את בקשתי לקשר עם אנשים ורעיונות, שעוסקים בנושא, ויכולים לקדם אותו.