על פורנו רדיקלי סקס קווירי ומקדש אהבה

ערב נוסטלגי בבית בבורוכוב. הבית שבעקבות תלונותיי על טיפות צבע אדום שניתזו מהשכנים החדשים מלמעלה לאדנית הרוקט שלי – הפך לקומונה סטייל "קרובים קרובים", עדיין מתפקד כלב הפועם של חבורת הסטרייטים שהיתה פעם משפחתי. לא הרבה השתנה. גלעד שוב עם הג'ינג'ית, איתי עם אחת שמצד אחד צעירה ומצד שני אוהבת, ע(ו)מר נטש לטובת ההיא מהבסיס, דן עם הגרמנייה הציונית וגילי כמעט היה עם הבוכרית העצובה. טלי אומרת שהיא דווקא מרגישה בנוח עם חבורת בנים מסביבה כי כאן לפחות אין ציפייה לשותפות, כלומר הבדידות או הניכור או הפירוד נעשים יותר נוחים. למרות איומי החיזבאללה עדיין עובר בסיבוב זר קוצים ריחני.

הגעתי לבורוכוב כדי לצלם פורנו רדיקלי לפאנזין הבא שלי שיעסוק באהבה חופשית ומיניות. דן מצא פתרון לבעית נקודת המבט הגברית: כל אחת/ד ת/יצלם את עצמו/ה בטכנולוגיה מתקדמת. את ההשראה קיבל מהאתר "אני יריתי בעצמי" שבו נשים מצלמות את עצמן בדיוק כמו שהן רוצות. האתר בתשלום אבל הרווח הולך למצטלמות, כולן נשים אבל רק בגלל שגברים לא שולחים צילומים של עצמם, זה מריח כמו מיזם פורנו מסורסר אבל מנהלות את האתר נשים. האתר קרוב משפחה של האתר המקסים "מכאוב יפהפה" שבו בנים ובנות מצולמות מהכתפיים למעלה בזמן אורגזמה. יש לי את הכבוד לארח בבלוג את העבודה שדן כתב על האתר.

מכיוון שהשמש כבר שקעה (ומאז הפיק אויל כבר לא משתמשים בפלש) הצילומים נדחים למחר (שבת, תבואו, יהיה כיף!). יותם עולה מהמפלס התחתון לספר על רחשים באגף הקווירי לקראת מסיבת הסקס שתתקיים אי"ה ביום רביעי הקרוב. השתלטות עוינת על הערב המעורב בסאונה תל-אביבית בניסיון לבדוק האם כיף לנו להשתעשע אחת עם השנייה עד כדי יצירת מרחב לא מסחרי לשם חיתוך גדרות של נורמות וחפירות מתחת לחומות של בושה (תבואו, יהיה כיף! או לפחות מעניין). בשבוע שעבר הייתי בסיור לוקיישנים מיוזע ובין ניסיון לנהל שיחה עם ערבי אילם וצרפתי שלא ידע מילה באנגלית, ניהלתי גם משהו אחר עם בחור ישיבה (כולל זקן ופיאות). הכל לשם שמיים כמובן. אביב ושוקי מנסים כבר שנה להרים מסיבת סקס קווירית ואני מנסה לתת להם דחיפה לפני שאני נוטש. במסיבת הסקס האחרונה שהשתתפתי בה, בקוויראפשן בואנקובר חוויתי חווייה כמעט מיסטית בדאנג'ן שהיה ביער…

כמה מילים על סקס בתמרה (בעקבות הרייטינג הגבוה שתיאוריי בנושא זכו לו הערב): אני הולך לססקיה שהיא אחת מכמה פוסטליון דה-לה אמור (שליחות אהבה) שהן שילוב של קופידון, חברה טובה ודודה חכמה, ומבקש ממנה להזמין את ריקו. כך חסכנו לריקו את הצורך להגיב מיד ובפניי, והרווחנו בעצמנו זמן של השתהות לבדוק מאיפה באה ההזמנה ולאן בדיוק אני רוצה לקחת אותה (ואותו). ססקיה חוזרת עם תשובה חיובית מריקו ומספרת לי שישמח לפגוש אותי מחר בבוּדגה בין 14:00 ל- 15:00. הבודגה היא מקדש האהבה, שזה מקום זמין אך מקודש, מרוחק אך פומבי, למפגשים אירוטיים. בכניסה לבודגה, מתחת לגפן, מוגש לנו יין ואנו מופנים לאחד משלושת החדרים המיועדים למעשים של אהבה. המעטה הסודי של המעשה האינטימי מופקע מתחום הפרט והקהילה הופכת להיות בין עדה לשותפה סמויה. התיאור השטחי הזה מבטא כמה חוכמות עמוקות שעוד ארחיב בהן, וגם מממש את ערכי האמת, האמון והשקיפות העומדים בבסיס הקהילה המוזרה הזו שהיא משפחתי החדשה.