לפני כמעט עשור היה לי הכבוד להיות חלק מהקולקטיב שהפעיל את סלון מזל – מרכז להפצת מידע חתרני שפעל בסימטה אלמונית בתל-אביב. שם, בפאתי קינג ג'ורג, נפגשו אקטיביסטים במרחב מוגן, שם מכרנו שמן זית מהשטחים ותחבושות היגיניות אורגניות רב שימושיות, פאנזינים מרחבי העולם, דיסקים של להקות פאנק פוליטיות, וספרים שלא תמצאו בסטימצקי.
אחד הספרים האלה היה "בולו בולו" שמתאר חזון חיובי של העולם שאחרי הקפיטליזם. אני זוכר את ההתרגשות שאחזה בי כשקראתי על מגוון של קהילות אוטונומיות יצירתיות שהחליפו חברות לאומיות מנוכרות. הספר מצטיין לא רק בקריאה ביקורתית נוקבת ושנונה של מה שנקרא "המערכת", אלא גם ובעיקר בשרטוט קווי המתאר של מימוש החלומות שלנו – חיים משותפים ברי קיימא של אושר ומשמעות.
הסופר של "בולו בולו" המתקרא "פי.אם" הוא שוויצרי המתגורר בקהילה אורבנית בשוויץ. דרך חבר גיליתי שקוראים לו האנס והזמנתי אותו לאירוע ההתרמה שעשינו בציריך. בסיום הערב הוא ניגש אלי ונפלתי על צווארו באומרי שהגעתי לכאן (בניית כפר-מודל של שלום) בזכותו, שעד שקראתי את "בולו בולו" אנרכיזם היה בשבילי בעיקר להתנגד למשטרה, למדינה, לצבא, ולבתי הסוהר, ושבזכותו התחלתי לצעוד בדרך המתעקשת לבנות את האלטרנטיבה. הופתעתי לגלות שהוא פנסיונר חביב וביישן, ולא פאנקיסט עם פירסינג ומוהיקאן. למעשה הוא אפילו לא אנרכיסט (אפילו מאמין בלחזק את מוסדות המדינה מתוך תפיסה מרקסיסטית) ובכל זאת חתרן בלתי נלאה. גאון צנוע עם הומור עצמי שהתלהב מהפרוייקט שלנו והבטיח לפנטז על איך ייראה כפר החקר לשלום ולשלוח לי את החזיונות במילים. הוא אף סיפר שהתחיל ללמוד ערבית כדי להבין את שלטי המהפכה הנישאים בכיכר תחריר וגם כדי לאוורר את המוח שרגיל לקרוא משמאל לימין. זו אולי הפעם הראשונה בחיי שאני מבקש להצטלם עם סלבריטי. איזו התרגשות. חולמי כל העולם – התאחדו!
“תחנה. לרדת. החלום נגמר. סופי שבוע, חופשות, אשליות ופנטזיות של בריחה מגיעים תמיד אל סופם, ושוב אנו יושבים באוטובוס או בחשמלית, במכונית או ברכבת התחתית. מכונת היום-יום חוגגת עלינו את ניצחונה. אנחנו חלק ממנה. היא מבתרת את חיינו לנתחי זמן קטנים, מתעלת את מרצנו, מרסקת את חלומותינו ואת משאלותינו. אנחנו בסך הכל רק עוד גלגלי שיניים נרצעים, דייקנים וממושמעים במנגנון שלה…
מותה של האלטרנטיבה היה עבור רבות לא רק בגדר תבוסה פוליטית, אלא גם סופן האישי. הדבר נכון גם לגבי אלה ששרדו כמוני. הן סידרו את עולמן באותה צורה של ציניות, הנקראת פרגמטיות, ואת התקוות שלהן הפריטו או איחסנו בתור אוטופיות…
האלטרנטיבות, שאותן אין אנו מכינים כיום בשכונות המגורים שלנו, לא יתהוו מעצמן סתם פתאום בעת התמוטטות כלכלית. משום כך יש חשיבות להצגת מודלים, להקמת מושבות חלוציות, ולחיזוק הקשרים הגלובליים האוטונומיים שלנו. עד כמה גדולים הסיכויים שנצליח – זאת לא ניתן לאמוד, ולשאלה זו גם אין כל תפקיד, שהרי איננו יכולים לפעול בשום צורה אחרת". (בולו בולו, PM)
זה מוכיח שאתה אף פעם לא יודע עד להיכן מגיעה השפעתך (במקרה הזה, אני לא בטוח שהאנס חשב עליך כאשר הוא כתב את ספרו).
חייכתי.
להת' בערב
Like.