היא גרה במושב בורגני עם בעל אבל אני לא מצליח להפחיד אותה. לא בתים מבוץ, לא העדר פרנסה קבועה, לא קהילה פריקית בגולה, גם לא הדמעות שעלו בי מול הגדר של הכור האטומי בדימונה. אפילו אהבה חופשית לא מפחידה אותה. היא מקשיבה בסקרנות.
כשהתקרבנו לבאר-שבע העזתי לשאול אם היא תמיד היתה נאמנה לבעלה. היא לא משתהה ואומרת "ברור שלא!". יש לה חבר קבוע איתו היא נפגשת בחשאי. כשהבעל מתקשר היא יוצאת מהחדר. כשאשתו מתקשרת גם הוא יוצא. היא ממליצה לי שאם אני בוגד – רק עם נשואים. עדיף עם ילדים. רווק יכול להתאהב ולהתחיל להתקשר בשעות מוזרות. היא מודה שהידיד-יזיז יותר מושך מבעלה, אך מודעת לזה שזה גם בגלל שזה אסור. ואסור זה סקסי.
היא מעריכה ש- 80% מהזוגות בוגדים. בתל-אביב יותר קרוב ל- 100%. לא ממש אכפת לה אם בעלה בוגד בה. זה טבעי. אין לה נקיפות מצפון בכלל. החיים האלה קצרים מידי כדי שלא נהנה מהם, היא אומרת. אבל בעלה חושב שאם תגלה שהוא בוגד – תיפרד ממנו. ככה היא שומרת עליו שלא יבגוד יותר מידי.
היא סומכת עלי שלא אספר. אינטימיות אנונימית. לפני שאני יורד מהאוטו אני נותן לה את הכתובת של הבלוג. אולי היא קוראת את המילים האלה עכשיו. אולי היא תבוא לבקר אותי בחשאי.
מגניב, הסיפור, אני יכולה לדמיין אותו בראש.
אם כי הסטטיסטיקות נראות לי מוגזמות. או שאני תמימה.
מוזר או לא מוזר, לפני תמרה בכלל לא חשבתי על לבגוד או להיות עם יותר ממישהו אחד.
אסור זה סקסי – אולי כי אסור זה אמיתי ? דחף טהור בלי ציפיות, מילוי צפיות וכל מורכבות אחרת?
בעיניי זה דווקא סיפור עצוב שמראה לי שוב כמה הנושא הזה של מיניות הוא מודחק ומעוות בחברה שלנו שכולאת את האמת בתוך מיני איסורים.
סיפור עצוב, מפני שמי שזורע חיים של שקר, לא יכול לקצור פירות מתוקים.
הפירות תמיד יהיו באושים.
נושא הבגידה הוא נושא מורכב.
יש בגידה בין בני זוג, ויש בגידה בינך לבין עצמך ויש בגידות בינך לבין חברך.
כלומר לא כל מי שנאמן לבת זוג, לא נושא עמו בגידה.
ובנושא אחר:
מתי אתה בא לעשות איתי יוגה?
הייתי היום והיה מדההההההים.
אתה חייב את זה לעצמך. (ואתה לא חייב לשפוך הרבה זיעה)
ותודה לאורי אילן על הכותרת שמרמזת שוב על הקשר בין אהבה ומיניות לפוליטיקה
פרחה מניפולטיבית פחדנית.
רוצה עוד סיפור!
לעירד – חכה ואל תעוף