מסקנות משבוע ראשון (ואחרון בינתיים) כשליח אהבה (פוסטליון): תכונות הכרחיות לתפקיד (שאני חושב שיש לי): סקרנות, מסירות, העדר פחד מסקס ומלדבר על סקס, אהבה לנושא, חמלה ושקיפות. כמו-כן, התפקיד דורש איזון בין הרצון לדחוף קדימה ("נראה לי שבעצם לא בא לך מפגש חושני אלא פשוט סקס") ללעצור ולהשתהות (“קח את הזמן!”), איזון בין אינטואיציה ("נועדתם") וניסיון (“זה טבעי שלא יעמוד לך במפגש הראשון בבודגה”), ובין להיות פקיד בירוקרטי (“אני צריך חדר לזה וזאתי ביום זה וזה בשעה זו וזו”) ללהיות בשירות העולם (“כל עוד יש מלחמה בין המינים לא ייתכן שלום בעולם”). וגם – זה משפיע מאוד על הפתיחות שלי בתחום ומאפשר לי לעשות צעדים חדשים במיניות שטרם העזתי.
בל"ג בעומר לא הרשו לי להדליק אש. אפילו לא בתוך חבית חלודה. למחרת גם פוטרתי מתפקידי החדש כפוסטליון. בריגיטה דווקא היתה מאוד מרוצה אבל בורי לא הסכימה שאתחיל ללא ליווי צמוד כיאה לתפקיד חשוב שכזה. האגו קיבל מכה וכך גם חוסר הסבלנות המוטבע בי. אני כבר לא הסטודנט המצטיין ואולי טוב שכך. את המדורה עשיתי בסוף על חוף הים עם אהוב בשם מיכאל שהוא סטודנט חדש משווייץ, רגיש, אמיץ, סקרן, חכם ושרירי. שיחקנו אמת או חובה עד שנרדמנו מחובקים. גם הכוכבים חיבקו אותנו. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, העושה את הים הגדול ואת האהבה הגדולה”.
בין שיעור לשיעור אני מגלה שהסטודנט החדש רועי הוא למעשה שכן שלי מרחוב רבינא. מה שנקרא – אנחנו שנינו מאותו הכפר. כמה מוזר לגלות זאת אי שם בסוף מערב. הבית של רבין והבית של פרס, הסופר-מרקט והבנק, השדה שהפך לפארק, בית-ספר ארזים ואליאנס. ניחוח מתוק של בית. אם כמו שטשרניחובסקי כתב "אדם אינו אלא תבנית נוף ילדותו" – מה איתי? שנוף ילדותי הוא בין קפה מרלין מונרו לבריכת נווה-אביבים? ואולי זה הזמן להיזכר ברגעי הקסם של הגשר היפני והצב שגיליתי בחורשה שבין קק"ל לכביש חיפה.
רינה מורידה את הרסטות אחרי שמונה שנים ללא שמפו. זו שסימנה שבילים שהובילו אותה לגלות את הבדואים בלב המדבר ואת הקונפליקט שבלב הארץ המסוכסכת, מתמסרת עכשיו לשביל חדש-ישן. השביל הזה מתחיל כאן, וסימוני הדרך מורים על מימוש חלום בדבר קהילה משותפת יהודית-ערבית שתשלב עבודה אקולוגית-רוחנית-פוליטית-חברתית. איזו רינה זו, אומרים כולם בגילה, בדיצה, באחווה, ברעות ובשלום. משהו נשי יותר בפנים החשופות. משהו בוגר יותר. רסטה אחת נשארת לי למזכרת. למשמורת.
אני רואה שאתה כבר מרגיש טוב יותר.
אני שמח.
להת'
מפוסט קודם:
שאלה:
"מה יותר חשוב, בריאות או טבעונות?"
יותר חשוב להקטין סבל בעולם.
כל אחד לפי כוח שריריו.
תמונות יפות.
תודה.
תודה גם על השיתוף והשילוב בין התבוננות לתפילה
כיצד אורי העמיקה התפילה שלך בזמן הזה בתמרה?
זה מסע מעניין.
ראיתי שהחלפת את הכותרת לפסוק מספר מלכים
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע (מלכים א’, פרק ג’)
המקום בו ביקש שלמה לב שומע הוא גבעון, ובגלל זה ניתן השם הזה לאבא.
בחורשה יפה בין עצים ובלונים עשינו לאבא יום הולדת.
אילתרנו מחזה בשיתוף הילדים המספר את סיפורו של המקום גבעון…
כשהגענו לקטע שאלוהים שואל את שלמה מה הוא מבקש, שלמה מבקש לב שומע, ואלוהים נותן לו בשמחה.
אלוהים היה עמית… שלמה היה אמיתי…
אמיתי קפץ בשמחה עם הלב השומע החדש… יש לי לב שומע… יש לי לב שומע…
ואז הוא שאל את עצמו – מה הלב שלי שומע?
והתשובה היתה – אני לא יודע מה הלב שלי שומע… (בפליאה)…
מה הלב שלך שומע אורי?
חושבת ברצינות לבוא לתמרה בעוד שבועיים.
כתבתי תפילות לספר שמלקט תפילות
הנה תפילה מתוך התפילות שכתבתי.
תפילה לפני התייחדות (מפגש מיני):
לשם ייחוד קדשו בריך הוא ושכינתיה.
לשם ייחוד גוף בגוף, נשמה בנשמה, לב בלב.
לשם ייחוד בעולמות הארציים ובעולמות העליונים.
לשם ידיעת האחד.
יהי רצון שמפגש זה בינינו יהיה לברכה.
יעורר חיוּת ושמחה התלהבות ושלום.
למדי אותנו הוויה קדושה
לגעת בחושניות, בענווה, בפראות, במתינות, בסקרנות, ביצירתיות, בפתיחות,
ללא שום פחד.
יהי רצון ונדע זה את זו באמת.
ולא נבוש באהבה ולא נכלם בעוצמתה ולא נכשל בהסתרתה.
וננשום את האחד הנוגע דרכנו.
ונבחר בחיים ולא במוות.
ונבחר בנתינה.
ונרגיש את עצמנו נודעים.
ונראה פני אלוהים באהבתנו.
ונראה את עצמנו כיפים עד מאד.
ונראה את יופיינו משתקף אלינו.
יהי רצון שתהא התמסרותנו שלמה.
מתוך אמון, והסכמה פנימית, ושיתוף באמת.
יהי רצון והתייחדותנו תביא איתה ריפוי, שפע ושלום לעולם כולו.
אמן כן יהי רצון.
אורי …תודה… המודעות והיכולת לשתף משאיר אותיאיתך בתמרה …מרגיש את רגעי הקסם שלך
אמה יקרה ואהובה קראתי ואהבתי את תפילת המיפגש המיני …אשמח לילמוד עוד תפילות יצרתיות שכאלה
אורי מתוק
תודה שאתה מאפשר לי להיות חלק מהמסע שלך
ומצייר במילים שלך תמונות כל כך מלאות חיים ואהבה
אני לומדת מהגדילה שלך- מההתבוננות האמיצה שלך אל כל מה שמזמן לך העולם
האם אתה שומע את המחשבות שלי כשאני קוראת את המילים שלך?
אמה- תודה על מילותייך היפות ועל תפילתך המקסימה
אהבה רבה
טלי
תודה על התגובות המרגשות, המחזקות, המקרבות.
"להקטין סבל בעולם" – כן. "לפי כוח שריריו" – אולי אפשר למצוא דימוי אחר, פחות שרירי?
בואי אחותי. בואי.
את תפילת ההתייחדות אני מעתיק ומדביק בסוף התמונה של רינה. וגם – לוקח אותה איתי למפגש היום בערב עם ביז'ו.
את הציטוט ממלכים שמתי בהשראת התכתבות שהיתה לי עם אבא (במייל, לא בבלוג כמובן) שסיפר לי על ההצגה ועל שחסרתי לו.
מה הלב שלי שומע? לפעמים את הלמות הלב של כל הא/נשים והיצורים. כרגע – את הציפורים המבקרות באגם ואת ההתרגשות לקראת המפגש הערב…
כיצד העמיקה התפילה? אענה בהמשך. בעזרת השם… (:
שלום אורי יקר
חזרתי לבקר אותך כאן. מתרגשת איתך על האהבה החדשה.
מהמעט שהכרתי אותך דרך הכתיבה, אתה מאוד מתאים לתפקיד שקיבלת ומאמינה שברגע הנכון תקבל אותו שוב. סבלנות היא שיעור חשוב, גם אני לומדת אותו.
התפילה של אמה מרגשת ויפהפייה. למזלי כך אני מרגישה בקשר האישי שלי שרק הולך, מעמיק ומתעצם כעת כשחיים חדשים מתהווים בתוכי.
בהצלחה יקירי והרבה אהבה.